הפסקת אש. במקום לשמוח, כל המחשבות מתרוצצות לי כמו מכוניות מתנגשות. מה זה אומר שיש הפסקת אש? אפשר לחזור לשגרה? זה אומר שנוכל סופסוף להפגש

אני לא עושה כלום. זו האמת.  אני יושבת ליד המיטה. היא שוכבת. הגוף שלה מתחנן שאגש בעדינות. אני לוקחת את הכסא צעד אחד אחורה. ואז

הקורס שלנו דיאלוג עם הרחם מתארח השנה בסטודיו מדהים בשם ירוק עז, באילניה. מעבר לזה שהסטודיו יפהפה, מאובזר היטב ועונה על כל צרכינו, יש בו

השבוע השתתפנו, תמר אוחנה ואני, בערב לונה טוקס בנושא פוריות. לפני שעלינו לבמה ניגשו אלי נשים שאני אוהבת לספר שהן כאן ולתת חיבוק. ❤️ יש

הנה פרק שלא נעים לי לכתוב. אני יושבת כאן מול המקלדת, כותבת מוחקת כותבת מוחקת, ולא מצליחה להישיר מבט. זה פרק על זעם. על הזעם

אנחנו עומדים בקרחת היער. זה כנס קונסטלציה. התאספנו, 25 אנשים, כדי להתבונן על הסוגיה הכואבת של חטופי תימן והבלקן. לפחות לעשרה מאתנו יש קשר משפחתי

זוכרת שכתבתי לך שנעלם לי הדופמין? זוכרת שכתבתי שאין לי חשק, שאני לא רוצה יותר לעשות כלום, שכל מה שבא לי לעשות זה לשבת על

חלק א’: רשימה חלקית רשימה חלקית של הדברים שנגמרה לי הסבלנות אליהם: תירוצים. אנשים שלא לוקחים אחריות על החיים שלהם, ובכללם אני. סיטואציות בהן אני