אהובה שלי, אם היינו חיות בזמנים עברו, לא היינו נפגשות ככה, דרך המסך. היינו יושבות פעם בשבוע או פעם בחודש סביב מדורה, הירח היה צוחק

אשה יפה ויקרה שאת, אני מבקשת לעסוק הפעם במילה רווחה, וכדי להתחיל, חוזרת מעט אחורה, אל זמן שאולי כבר הספקנו לשכוח. זה רק אופנוע 12.6.2025

אשה נפלאה שכמותך, אני כותבת לך בסופו של קיץ ארוך וגדוש, עם הפנים קדימה אל החגים ואל פתחה של שנה חדשה, כשהמלחמה עוד בעיצומה, חטופים

אשה יפה ומעוררת השראה שכמותך, אני מבקשת לספר לך הפעם על כמה נשים אמיצות שחולקות סיפור דומה, שבוודאי משותף לנשים רבות נוספות: סיפורה של האשה

אשה טובת לב שכמותך, שמעי סיפור: זו היתה תקופה של מתחים פוליטיים וחברתיים. הארץ נקרעה בין קבוצות שונות שמשכו את החבל, כל אחת לכיוון שלה.

אשה יפה ואמיצה שכמותך, אני כותבת לך בימים קשים ומעורבבים, וגם מלאי אור, בהם אנשים יקרים ללבנו חוזרים הביתה, חלקם מחייכים, חלקם פחות, במגוון מצבים

אשה יפה ואמיצה שכמותך, אני כותבת לך בלב רוטט מילים היוצאות מן הלב, ואני מקוה שהן יפגשו את הלב שלך בטוב, ויאירו בו פינות המבקשות חום

יפה שאת, החגים, החגים השנה זה עסק לא פתור. מקום קשה, כואב, מדמם עדיין, מלא תחינה, מלא געגוע. אני בוחרת לפתוח במילותיו של אלי אליהו:

יקירה ואהובה שאת, מה שלומך בימים טרופים אלו? מה שלום הלב שלך? כתמיד, אני חפצה לפתוח בתמונה, והפעם בחרתי באחת שצילמתי בשלהי החורף בהרי ירושלים.

אשה יפה ואמיצה שכמותך, הפעם, בחרתי לשתף אותך בסיפור אישי מאוד. אני פוסעת אל האישי והספציפי מתוך מחשבה ותקווה שהאישי שלי יפגוש את האישי שלך,