אהובה, לפני שאת קוראת כאן את שלל הרהוריי, תגללי רגע לתחתית הדף משהו חדש מתחיל בקרוב, ואם את מאלו שמסמנות את הניוזלטר לקריאה בזמן אחר

יקרת לב שאת, תראי איזה יופי! השרשרת הזו ממש מזכירה לי שרשראות נשיות – שבטיות. היא נמצאה באתר ארכיאולוגי בירדן, בתוך קבר של ילדה צעירה,

אישה מרגשת שכמותך, חם מאוד, המדינה סוערת בדגלים לכאן ולכאן, אבל כל כך הרבה דברים טובים קורים גם כן, ומשום מה, להם אנחנו לא קוראות

אחותי, בהתרגשות גוברת פתחנו בשבוע שעבר את הקורס ראויה לאהבה. בקורס, בו משתתפות מעל 400 נשים, אנחנו מבקשות להתבונן בכל פעם באיבר נשי אחר, ללמוד

אהובה כמה חיכיתי לכתוב לך את הניוזלטר הזה. הלב שלי כמעט מתפקע מרוב מילים. אבל לפני הכל – תראי איזה יופי        

יקירתי, הפעם נדבר על מכשפות. האמת, יש לי אישיו עם פורים. בתור אשה כבדה, רצינית ומהורהרת החג הזה תמיד מרגיש לי לא-נוח. לא אוהבת להתחפש,

אישה יפה ופורצת דרך שאת, לאחרונה אני חושבת הרבה על מרי פופינס. הסצינה היא כזו: אבא חושב שצריך מטפלת לילדיו הסוררים. הוא מנסח מודעה רציונלית

יקרת-לב שאת, זה רגע של סיום וגם של התחלה, והמילים לא יוצאות לי הפעם בקלות. שנה מבורכת מאוד מסתיימת אצלי, אבל אקורד הסיום שלה כואב,

מופלאה שאת את הניוזלטר הזה כתבתי לפני חודשיים. מים רבים עברו בנהר מאז. בעשרת ימי תשובה מצאנו את עצמנו, כל בני המשפחה מאומתים לקורונה ועשרת

אהובה שאת מה שלומך בימים אלו? ממש התלבטתי מה לעשות עם אלפי הדברים שרציתי לכתוב לך ואחרי שהפכתי בזה שוב ושוב – החלטתי לחלק את