פעם, לפני העידן המודרני,
היינו יושבות בערב סביב המדורה ומספרות סיפורים. 

סיפורי השבט כללו את נסיון חיינו העשיר בצד מיתוסים מכוננים של השושלת, והאופן בו סיפרנו אותם העביר את המסר – וגם את התחושה, התדר, הרטט שמפעים את הלב. הסיפורים הצמיחו כנפיים ויצרו אדוות של ריפוי, והמסרים הטמונים בהם נזרעו בלבבות והצמיחו פירות מתוקים.

בעידן החדש, את המדורה מחליפה המדיה. אבל הצורך בהאזנה לסיפורים נותר על כנו, והגעגוע שלי למדורה קיים גם קיים. 

אז… לצד התחביב שלי לשבת סביב מדורה אמיתית לפרקים, אני מקימה בימים אלו את חכמת האגן – קבוצת ווצאפ שקטה בה יישלחו מדי פעם סיפורי רחם, בתדירות לא קבועה ולא חופרת, המותאמת למחזוריות הפנימית שלי ולאופן בו המילים נרקחות וקולחות אל הדף. אל הסיפורים יתווספו לעיתים גם הזמנות להצטרף אלי למסע זה או אחר. 

אם גם הלב שלך כמה לסיפורים, את מוזמנת.