תפילה שלמדתי מהסנגומות
יום חם היום. אני עוברת ברסקו ונכנסת לומר שלום לאחת הנשים שאני הכי אוהבת ומעריכה בבית שאן – יעל גדליה. אנחנו מגלגלות שיחה על המצב
יום חם היום. אני עוברת ברסקו ונכנסת לומר שלום לאחת הנשים שאני הכי אוהבת ומעריכה בבית שאן – יעל גדליה. אנחנו מגלגלות שיחה על המצב
8.9.24 אני נוחתת בנתב"ג, יוצאת משדה התעופה ועומדת רגע. חם מאוד בארץ, האוויר מלא אבק, השפה – עברית, האוכל כשר. לוקחת רגע להסתגל. מרימה טלפון
יפה שאת, החגים, החגים השנה זה עסק לא פתור. מקום קשה, כואב, מדמם עדיין, מלא תחינה, מלא געגוע. אני בוחרת לפתוח במילותיו של אלי אליהו:
יקירה ואהובה שאת, מה שלומך בימים טרופים אלו? מה שלום הלב שלך? כתמיד, אני חפצה לפתוח בתמונה, והפעם בחרתי באחת שצילמתי בשלהי החורף בהרי ירושלים.
שמעי סיפור. סבתא שלי עליה השלום, עשתה כל מאמץ לא ללבוש בגדים חדשים. בשביל מה לטרוח? היא נהגה לשאול בביטול ממילא עוד מעט אני כבר
שמעו סיפור יפה. בשבוע שעבר השתתפתי בריטריט בין-לאומי באיטליה, בו נפגשנו – כ-50 איש מרחבי העולם, עם כמה מהמרפאים השבטיים של שבט הזולו מדרום-אפריקה. זה
אחת השאלות המסקרנות במבנה מערכת הרביה היא השאלה למה הביצית צריכה לעבור כזה מסע אל הרחם. כשאנחנו מתבוננות באיורים אנטומיים נוכל לראות שהשחלות, בהן נמצאות
אשה יפה ואמיצה שכמותך, הפעם, בחרתי לשתף אותך בסיפור אישי מאוד. אני פוסעת אל האישי והספציפי מתוך מחשבה ותקווה שהאישי שלי יפגוש את האישי שלך,
בליל שבועות ישבתי לחברותא מתוקה בה למדנו על חנה, אמו של שמואל הנביא. חנה היתה עקרה. הכאב שלה היה איום, אבל הסביבה זלזלה בו, ולא
יש רגעים בהם את קוטפת פרי. סופסוף. שנים את מדשנת, מתחחת, מעשבת, משקה. שנים את בודקת – זה גדל בכלל? זה יגדל? שנים את מתפללת
יום חם היום. אני עוברת ברסקו ונכנסת לומר שלום לאחת הנשים שאני הכי אוהבת ומעריכה בבית שאן – יעל גדליה. אנחנו מגלגלות שיחה על המצב
8.9.24 אני נוחתת בנתב"ג, יוצאת משדה התעופה ועומדת רגע. חם מאוד בארץ, האוויר מלא אבק, השפה – עברית, האוכל כשר. לוקחת רגע להסתגל. מרימה טלפון
יפה שאת, החגים, החגים השנה זה עסק לא פתור. מקום קשה, כואב, מדמם עדיין, מלא תחינה, מלא געגוע. אני בוחרת לפתוח במילותיו של אלי אליהו:
יקירה ואהובה שאת, מה שלומך בימים טרופים אלו? מה שלום הלב שלך? כתמיד, אני חפצה לפתוח בתמונה, והפעם בחרתי באחת שצילמתי בשלהי החורף בהרי ירושלים.
שמעי סיפור. סבתא שלי עליה השלום, עשתה כל מאמץ לא ללבוש בגדים חדשים. בשביל מה לטרוח? היא נהגה לשאול בביטול ממילא עוד מעט אני כבר
שמעו סיפור יפה. בשבוע שעבר השתתפתי בריטריט בין-לאומי באיטליה, בו נפגשנו – כ-50 איש מרחבי העולם, עם כמה מהמרפאים השבטיים של שבט הזולו מדרום-אפריקה. זה
אחת השאלות המסקרנות במבנה מערכת הרביה היא השאלה למה הביצית צריכה לעבור כזה מסע אל הרחם. כשאנחנו מתבוננות באיורים אנטומיים נוכל לראות שהשחלות, בהן נמצאות
אשה יפה ואמיצה שכמותך, הפעם, בחרתי לשתף אותך בסיפור אישי מאוד. אני פוסעת אל האישי והספציפי מתוך מחשבה ותקווה שהאישי שלי יפגוש את האישי שלך,
בליל שבועות ישבתי לחברותא מתוקה בה למדנו על חנה, אמו של שמואל הנביא. חנה היתה עקרה. הכאב שלה היה איום, אבל הסביבה זלזלה בו, ולא
יש רגעים בהם את קוטפת פרי. סופסוף. שנים את מדשנת, מתחחת, מעשבת, משקה. שנים את בודקת – זה גדל בכלל? זה יגדל? שנים את מתפללת