שלהי קיץ – יולי 2023

אישה מרגשת שכמותך,
חם מאוד,
המדינה סוערת בדגלים לכאן ולכאן,
אבל כל כך הרבה דברים טובים קורים גם כן,
ומשום מה, להם אנחנו לא קוראות "חדשות".

********************************************

מיקה בן שאול

מיקה בן – שאול

***************************************

אני רוצה לפתוח הפעם בשני סיפורים מהשבוע האחרון
סיפורים מהמציאות שלנו
שהיו ראויים לתפוס כותרות בעמודים הראשיים,
היו אמורים לקבל במה של כבוד
ומשום מה, משום מה הם נסתרים מעין.

—————–

סיפור ראשון

במהלך השנה האחרונה מתקיים קורס הכשרת מנחות מודעות לפוריות.
המנחות הטריות יצאו במהלך הקיץ להנחיית סדנאות סטאז'
וזכיתי, מתוקף תפקידי כמנחה בדימוס ללוות אחת מהן – עדי-אורה עידן.
מה אני אגיד לך, אחותי
נכנסתי לרכב ונסעתי עד צפת
הגליל יפהפה
צפת – כשמה כן היא – צופה וצפופה
ובסלון ביתה של עדי-אורה התכנסו להן 6 נשים
כמעט כולן מהציבור החרדי.
אמהות ברוכות ילדים עם חיוך על הפנים וסקרנות אין-קץ.

התיישבתי על השטיח והתאהבתי.
הנשים הללו קמו מוקדם בבוקר, דאגו לסידור לילדים,
העמידו סיר לצהרים
ולקחו כמה שעות עבור הבריאות שלהן.
הן באו לשאול שאלות, לדבר על מיניות וגוף,
על אמצעי מניעה, על בחירה ויחסים
הן באו לרכוש חירות חדשה
ואני ישבתי שם בשקט, האזנתי להנחיה המצוינת של עדי-אורה
וידעתי שממש עכשיו נזרע זרע רציני של גאולה
ממש עכשיו יושבות כאן 6 נשים שמעזות לשאול שאלות
שרוצות לדבר ולחשוב יחד
שחולקות אהבה ואמונה וחיבור ושייכות ואכפתיות וקשר
שלומדות לאהוב את הגוף שלהן ולהוקיר אותו
ממש עכשיו יושבות כאן 6 נשים

נערה הייתי וגם זקנתי
ואני יודעת גם יודעת
שכשאשה מתחילה לעקוב אחרי המחזורים שלה
משהו בחיים שלה משתנה באופנים שאין להם מספיק מילים
האופן בו היא מתמקמת במרחב, האופן בו היא מתייחסת לגוף שלה
האופן בו היא אוהבת ומתפלאה מעצמה
הדרך בה היא נכנסת לרופא, למקוה, לכל מקום
כל הדבר הזה פשוט משתנה מקצה לקצה
היא זוקפת את קומתה
וכל בני ביתה זוקפים את קומתם גם.

ישבתי שם ואמרתי בלב
תודה
תודה שאני חלק מזה
תודה שאני זוכה לראות את זה
תודה על האהבה שמציפה את הלב שלי
תודה על זה שממש עכשיו מתחולל כאן שינוי
תודה על כך שבלי פייסבוק ובלי אינסטגרם הנשים הללו יפיצו את הבשורה
שהן יספרו לאחיות, שכנות, חברות ובנות-דודות
שהתנועה הזו עתידה לגדול במהירות

ישבתי שם וחשבתי
איך מצויר הציבור החרדי בתקשורת
ועד כמה זה רחוק מהאמת
עד כמה החברה שלנו נגועה בשנאה, בהגזמה, בניפוח
עד כמה אנחנו לא מכירות זו את זו
עד כמה זה כואב
וכמה אהבה יש כאן, בחינם, באמצע הסלון.

יצאתי משם אחרי חיבוקים חמים וחשבתי
6 נשים לומדות
זו תמונה ששווה כותרת בעיתון.

——————-

סיפור שני

ליל תשעה באב
יושבים על הדשא וקוראים איכה
אלו ימים קשים והמחשבות שלי נוגות והלב כואב.
אני חושבת על מילותיה של פמה צ'ודרון –
שהחיים יכולים להקשות את הלב – או לרכך אותו

לפניי יושבת אדוה, חברה טובה, מיילדת בבית חולים העמק
אני מתבוננת בגב היפה שלה והלב שלי נמלא רוך
האשה האמיצה הזו למדה ערבית מדוברת כדי לתקשר עם המטופלות שלה
היא לומדת על טיפול בטראומה ועל עבודה עם יולדות שחוו פגיעה מינית
ומובילה תהליכים בקרב ציבור המיילדות
היא הולכת לבקר כל יולדת שלה אחרי הלידה
לפעמים מתקשרת או שולחת הודעה
אכפת לה כל כך
האשה הזו ראויה לכתבת שער בעיתון
על מיילדות מעוררת השראה
ומשום מה, גם זה לא בחדשות שלנו.

קריאת המגילה הסתיימה ואדוה הסתובבה ובאה לשבת לידי.
היא מראה לי סרטון על המפגינים בעד ונגד
שנפגשים ברכבת, בכבש העולה והיורד
ונותנים ידיים זה לזה, ומפריחים מילות אהבה

הלב שלי הומה ואני אומרת לה
חבל שאת לא בחדשות, אחותי.
נשים כמוך צריכות להיות בחדשות
במקום כל פמפומי השנאה והרפש.
היא מחייכת. גם אני.

***************************************

כל כך הרבה דברים טובים קורים כאן
ומשום מה, אנחנו מפולגים וכועסים ומפוחדים.
הרכיב הנפשי שימימה קוראת לו עומס
אותו רכיב שהופך כל כאב ואי-נוחות לסבל מתמשך
על ידי פרשנות מרחיקת לכת במהירות האור
מקבל במה מבהילה על במות המדיה
ואנחנו חוזים בהולוגרמה מצמיתה של החלקים הנפשיים הללו.
אל דאגה, אני לא מאלו שמאמינות שצריך לתייג כל דבר קשה ולא-נעים כסבבה,
ואני לא מדברת ממקום ניו-אייג'י כזה.

אלא שהעמל הנפשי שלנו – ראוי שיבחין בין עובדות לפרשנות,
ראוי שיבחין בין כאב לסבל,
ראוי שיבחין בין הווה לעתיד ועבר.

כשאנחנו עמלות כך,
אנחנו מסוגלות להבחין בין "יש לי ציר וזה כואב"
לבין "או מיי גוד אני עומדת למות. זה לא יגמר לעולם. זה רק יהיה יותר גרוע".

כשאנחנו עמלות כך,
אנחנו מסוגלות להבחין בין "יש לי כאבי מחזור"
לבין "אני ממש דפוקה, הגוף שלי מקולקל, חבל שלא נולדתי בן וזהו".

כשאנחנו עמלות כך,
אנחנו מסוגלות להבחין בין "אכן, יש מה לתקן במערכת היחסים הזו"
לבין "אני חייבת לקום ולפרק הכל ועל הדרך לפרק גם את עצמי".

זה עמל נפשי עד 120, ונדמה לי שאין לנו ברירה אלא לעשות אותו,
אם לא למעננו – למען החברה שלנו.

ואם זה נשמע לך מוכר, את בוודאי בוגרת הסדרה מביאות גאולה לעולם.

********************************************

רוב מה שאני לומדת, זה ממפגשים עם נשים.
לאחרונה הגיעה אלי אשה מופלאה, מופלאה,
ותוך כדי שיחה התחדד לנו משהו,
שניסיתי אחר כך לתרגם למילים..

יהודה ומאיה דביר

ציור: יהודה ומאיה דביר

מכירה את זה, נכון?
הווסת עומדת להגיע,
הלב עולה על גדותיו ולא מהתרגשות,
העצבים רופפים, העייפות מתגברת, הסבלנות בירידה חדה
ודייייי
בא לך שכולם יעופו לך כבר מהעיניים וזהו

כאן זה מתחלק לשתיים:
אלו מאתנו שעוד מחזיקות מידה מסוימת של תירבות
ומעלות חיוך מזויף של "הכל בסדר"
בעוד בפנים מתחולל מאבק אימתני

ואלו שכבר לא מחזיקות את זה בפנים.

נסיוני האישי והמקצועי מגלה לי שהחלוקה בין שתי הקבוצות
קשורה גם לגיל,
וכשאת חוצה את גיל 40 הסיכוי שלך להצטרף לקבוצה השניה גדל בקצב אקספוננציאלי.

ובכן.
הלב והרחם הם איברים מקבילים.
כשהרחם גדושה ברירית (כלומר, את ממש לפני הווסת)
גם הלב גדוש.
כל מה שלא אמרת, לא ארגנת ולא טיפלת בו
כל מה שהדחקת למען שלום בית, שכנים וציבור
עולה וגואה עכשיו
וחלאס, את כבר לא יכולה יותר.

מכאן והלאה – או שזה יתפרץ החוצה (אם את שייכת לקבוצה השניה)
או שזה ימרמר אותך מבפנים.

עד כאן אנחנו מכירות, נכון?

רק שמתחת לכל זה, יש משהו עמוק עוד יותר.
כמו שכל בית צריך נקיון וסדר,
גם מערכות היחסים שלנו זקוקות לאוורור וארגון מחדש
וגם הבית הפנימי הרגשי זקוק לטאטוא ושטיפה לעיתים קרובות.

לשמחתנו כי רבה,
אנחנו שייכות לאותו מין מדהים
שזוכה לוויסות אחת לחודש.
כן, וסת מלשון ויסות.

כך שרגע לפני הווסת זה מרגיש כמו – מה זה כל הבלאגן המצטבר הזה?
וכשהיא מגיעה – פווו, איזו הקלה. משהו מתווסת החוצה
והמערכות נרגעות.

מה שאנחנו אמורות לעשות בימים הרגישים והחשובים הללו
זה ללכת הצידה לכמה ימים
לנוח, לבהות, לא לעשות דבר
לרכל עם חברות, לפטפט את עצמנו לדעת
ולגלות תוך כדי שיחה ממה הגיע הזמן להפרד,
למי או למה כדאי לומר שלום
ומה הכוונות החדשות שלנו לחודש הבא.
לשם כך הומצא אי-שם באפריקה האוהל האדום
וכמה חבל,
הו כמה חבל
שלא אימצנו אותו אל לבנו כשנשות ביתא ישראל הגיעו לארץ.

כלומר,
כשאת עצבנית על הסביבה בימים האלה
זה לא כי התחרפנת.
זה כי עכשיו את עושה סדר בבית
וזה ממש מעצבן שמפריעים לך עם בקשות מוגזמות כמו ארוחת ערב.

אבל גם לזה יש עוד רובד. מוכנה לצלול איתי עוד קצת?

אצל רובנו,
אותו סדר מחודש בבית הפנימי ובמערכות היחסים
מגיע עם ערימה נאה של ביקורת עצמית.
כשאת מתמודדת עם בלאגן פנימי
סביר להניח שנצמדת אליו כמעט בלי מרווח נשימה
גם ביקורת עצמית עם משפטים כמו –
איך לא עשית את זה קודם?
איך יכול להיות שרק עכשיו את מבחינה בזה??
בואי, היית צריכה כבר מזמן….

ונראלי שזה לב העניין.

לעשות סדר זה סבבה.
לדבר על עצמנו לשון הרע, זה כבר פחות סבבה.

כיוון שזה בא (כמעט) ביחד,
רובנו כל-כך סולדות מהשלב הזה בחודש
ובכלל לא בא לנו שהוא יגיע
וגם לא בא לנו לשמוע מה כדאי לסדר ולנקות.

יעני, אם סדר ונקיון באים עם כל כך הרבה שנאה עצמית –
וואלה לא בא לי.

כך נולדת (בין שאר הסיבות התרבותיות)
שנאת וסת ושנאת הנשי.

אבל גם לזה יש עוד רובד, עמוק יותר.
מוכנה?

במעבר בין שנות הפוריות לשנות החכמה
מתגבר ביתר שאת הצורך לנקות ולארגן מחדש את הבית ואת החיים.
מערכות יחסים מחליפות צורה או מסתיימות,
תפקידים משתנים וזזים,
עניינים לא מטופלים צצים פתאום וכבר לא מוכנים לחכות בבוידעם
הרחם גדושה, הלב גדוש,
וואלה כבר אין לך סבלנות.

גיל המעבר הוא למעשה PMS אחד ארוך.
אם לא למדת לאורך החיים להפריד בין הצורך לעשות סדר
לבין השנאה העצמית המתלווה לבלאגן,
זה הולך להיות קשוח.
יחד עם זאת, זה שלב חשוב מאין כמותו.
את עושה סדר פסח של החיים
ובסופו, אינשאללה,
יהיה לך סופסוף נקי ומאורגן
ותוכלי לשבת על כסא הנדנדה עם שייק קר ולהיות שקטה.
קשוח אבל משתלם.
אינשאללה.

ועכשיו לרובד המשמח ביותר בכל זה.
אם נחזור רגע למחזור אחד סטנדרטי,
נוכל להזכר שמעבר לווסת ישנו גם ביוץ.
בעיניים הוליסטיות מקובל לחשוב
שהביוץ נמשל לקיץ – יש הרבה שעות אור, כולם בחוץ, וגם את בחוץ –
זוהרת, מושכת, אטרקטיבית ונטולת דאגות
בעוד הווסת נמשלת לחורף –
חשוכה, דולה ממעמקים, מתכנסת פנימה.

כדי לעבור וסת טובה
חשוב להגיע אליה עם אוצרות ומשאבים אותם ליקטת בזמן הביוץ.
התפקיד החשוב ביותר בזמן הביוץ
הוא להזכר כמה את חכמה ויפה ומהם כוחותייך
להתחבק עם חברות
להיות עם אנשים
להיטען בכוח.
עם המשאבים הנכונים,
תוכלי להגיע לזמן הווסת ולעשות סדר מבלי ללכלך על עצמך במילים קשות,
לארגן מערכות יחסים עם פחות רגשות אשם
לעשות מה שצריך עם הרבה חמלה עצמית והומור נאה.

בחזרה מהירה אל גיל המעבר –
כדי לעבור גיל מעבר בריא
כדי לעשות סדר במערכות היחסים שלך
זה קריטי לבוא עם משאבים.
חברות, מקורות תמיכה, משפחה, קהילה
הכרה בכוחותייך הפנימיים והחיצוניים
הכרה וליקוט של כל מה שיכול להטעין אותך במסע הלא-קל אך הדרמטי הזה,
ובלי שמץ של לשון הרע או שנאה עצמית.

גם אם התקשית לעשות זאת לאורך שנות המחזוריות הסדירה שלך
אל דאגה!!
תוכלי לעשות זאת ממש כעת, דרך תרגיל משאבים.

******************************************

רגע לפני תשעה באב סיימנו את המפגש האחרון בקורס ראויה לאהבה.
בקורס, אותו זכיתי להנחות עם תמר אוחנה,
עמלנו להנגיש מידע אנטומי מעורר השראה אודות האיברים הנשיים שלנו
בתוספת התבוננות על האיכויות הנפשיות שכל איבר מלמד אותנו.

הקורס הזה, שנהגה בשיחת טלפון עם תמר ביום מבאס למדיי
הגיע רחוק וגבוה מעבר לכל תפילה
והתגובות החמות אודותיו ממשיכות לזרום אלינו ולעלות לאתר.

תודה לכל אחת ואחת מ-503 (!) הנשים שהשתתפו בקורס!

ההקלטות זמינות כעת לרכישה,
וההרשמה המוקדמת לקורס הבא – הנה היא כאן

ראויה לאהבה מחזור 2

**************************************************

ועד שנפגש,

שיבואו עלינו ימים של חסד,
ושנשכיל להביא אותם על עצמנו.
שנבחר לאהוב את החיים.

שלך, עינת

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך