מופלאה שאת
את הניוזלטר הזה כתבתי לפני חודשיים.
מים רבים עברו בנהר מאז.
בעשרת ימי תשובה מצאנו את עצמנו, כל בני המשפחה
מאומתים לקורונה
ועשרת הימים הללו היפכו בתוכי מחשבות רבות
אודות התקופה המאתגרת בה אנחנו נמצאות.
עכשיו, כשאני עורכת את מילותיי אליך מחדש
אני מבקשת לשתף אותך בתפילה שקיבלתי מאחי האהוב, איתמר
שכל כך עוזרת לי בכל יום.
יש עניין שיתהפך הכל לטובה
וישועת השם כהרף עין.
איתמר הזכיר לי
שאנחנו כל הזמן מספרות לעצמנו סיפורים בראש.
סיפורים על כאב, קושי, ביישנות, מבוכה
פחדים וחרדות
לא נעים, כן נעים
כל מה שימימה קוראת לו עומס.
ואז הוא הציע –
במקום לספר לעצמך סיפורים עצובים,
תספרי לעצמך שתיכף הכל מתהפך לטובה
שהשמיים נפתחים
שנולד אור
שהקדוש ברוך הוא כאן, איתנו, כל הזמן.
מה אגיד לך.
אני ממלמלת את זה עשרות פעמים ביום.
ומבקשת ומתפללת לסימנים משמיים.
שהכל טוב.
שהכל מושגח.
מה אגיד לך,
זה עובד.
להקת שקנאים עוברת מעליי,
מישהו מציע לי כסא,
פקידה בבנק נורא נחמדה.
בכל מיני דרכים,
ריבונו של עולם אומר לי –
אני כאן, ואני אוהב אותך
את יכולה לנוח.
אולי גם עבורך זו הזדמנות.
לעצור רגע, להתפלל
ואז להמתין, להיות עדה
לאופן בו התפילה יוצרת מציאות.
להכיר תודה.
לקבל את מתנות הבורא.
ואם כבר מתנות…
תראי איזה יופי
את התמונה המגניבה הזו צילמה נעמה יעיר,
אמי המאמצת מזה 18 שנה, חברת נפש ודרך.
אם התמונה נראית לך מוכרת, זה סימן שהשתתפת בסדרה
מביאות גאולה לעולם
ואני מקוה שהיא ממשיכה להביא גאולה רבה לחייך.
בסדרה פרשנו שלוש מפות דרכים לעבודה עם המחזוריות הנשית
והעמקנו במתנות ובאתגרים שבכל שלב.
עבורי, זה היה אתגר לא פשוט לפיצוח –
ליטול ספר בן כמעט 300 עמודים, באנגלית,
ולתרגם אותו – לא רק מילולית –
לסדרת הרצאות.
זה הרגיש כמו לעבוד עם חומר גלם
ללוש אותו, עוד ועוד, עד שהתמונה מתבהרת בתוכי
ומיתרגמת למידע קונקרטי, שאפשר להנגיש דרך המסך.
התפללתי על זה הרבה…
יחד טווינו פירור לחם אחד לאחר
בדרך לשורשים נשיים, בדרך ליצירת בריאות רחבה.
לא השתתפת בסדרה?
כל ההקלטות ניתנות לרכישה כאן.
******************************************************
בשעה טובה ומרגשת
פתחנו מחזור חדש בקורס דיאלוג עם הרחם.
השנה, הקורס מתקיים בצפון הארץ
ואני זוכה לעבודה צמודה עם רעות סימון ושלומית מנדלבאום.
זו זכות עבורי לעבוד עבודת צוות
להתמך, לתמוך, להחזיק יחד.
אנחנו עוד לא יודעות מתי ייפתח הקורס הבא.
תוכלי להירשם כאן על מנת לקבל פרטים נוספים כשתתבהר התמונה
*******************************************************
ומה עוד חדש?
בשעה טובה ומבורכת,
שלומית מנדלבאום הנפלאה מוציאה לאור יומן סקרנות.
מדובר בערכה מושקעת, אסתטית ומשמחת לב
המעודדת כל נערה ואשה לעקוב אחר המחזוריות שלה
ולזהות שינויים לאורך החודש.
זו השלמה נהדרת לקורס מביאות גאולה לעולם
וגם – מתנה העומדת בפני עצמה.
הללויה!
פרטים נוספים כאן
*******************************************************
בין טיול קיץ אחד למשנהו, בין חצבאני לירדן,
יצא לי להאזין לפודקאסט המרתק הזה
העוסק בתחבושות הגייניות
ובאופן בו ההיעדר שלהן משפיע על נשים בעולם השלישי.
הפרק סיקרן והפתיע אותי,
היות ופגשתי נשים שהגיעו מאפריקה / מהמזרח
שיודעות באופן טבעי להתרוקן, ואינן זקוקות לאמצעי הגיינה.
ההאזנה לפרק לימדה אותי עד כמה לא נכון לערוך הכללות
עד כמה אפריקה עצומה
ועד כמה החיים שלנו כאן הם פריווילגיים…
אני ממליצה על הפרק בחום. גם שאר הפרקים בפודקאסט שווים.
*********************************************************
חידוש מרענן בתחום משיק
הוא הספר החדש והנפלא של מיכל פרינס – פשוט לרצות.
בשפה בהירה, קולחת, קריאה מאוד
מיכל משרטטת הדרכה לחיי אישות
לכל זוג באשר הוא,
ומצליחה לפצח את מה שעובר לרובנו בראש, אבל כל כך לא מדובר.
בערב ראש השנה זכיתי להשתתף בערב השקה לכבוד הספר,
המצטרף במקום של כבוד לרשימת ספרי החובה בכל בית.
מומלץ!!
*******************************************************
ואם כבר מיכל פרינס –
בכל נסיעה אני מתענגת על פרק נוסף בפודקאסט שלה – בגוף ראשון.
ממש לפני יום כיפור עלה לאוויר פרק חשוב חשוב חשוב
על כאבים במגע מיני.
המון זמן התלבטנו מה ואיך
איך לגשת לזה
מה לומר שיעבור מסך
איך לדבר ללבבות
הנה הוא כאן.
*****************************************************
בזמנים מקראיים, כשהגיעה שנת השבע
לא רק האדמה היתה זוכה לנוח.
גם החקלאים היו פורשים מעמל השדה
ונותנים דרור לנפשם.
הפעם, גם אני מצטרפת, ויוצאת בשנה הזו לחצי שנת שמיטה.
מפחיתה בחצי את ימי העבודה שלי
לוקחת זמן לעצור, להתבונן, להיות.
יש משהו מפחיד בהחלטה הזו
לעצור, להאט,
לרסן את גלי הרעיונות והדחיפות הפנימית
לעשות, ליצור, לייצר
ויש בה גם מן הברכה, השמחה
הודיה על השפע הקיים
הזמנה להסתפק בפחות.
כשאני נבהלת מהתכניות להאט
אני נזכרת ביומן שכתבתי לפני יותר מעשור.
באותה תקופה שכבתי על הספה, בבית,
בשמירת הריון, חלושה, עצובה ונטולת כוחות.
כמעט תשעה חודשים של מותשות גוף ונפש
חלפו בלידה טובה, ברוך השם,
וביומן שכתבתי כחצי שנה אחרי הלידה
ומצאתי לא מזמן
מצאתי אותי כותבת:
החיים שלי מלאים שפע.
רעיונות, עשיה, מפגשים משמחים.
אני מאושרת.
לו הייתי יודעת אז, באותם חודשים ארוכים על הספה
שכחצי שנה אחרי הלידה
יהיה כזה שפע בחיי
אולי לא הייתי עצובה כל כך
על אותם חודשי שיממון.
לכל יום יש לילה. לכל קיץ חורף.
הגיע זמני לעצור קצת.
אולי גם הגיע זמנך, ולו במשהו?
*****************************************************
חצבים – מאיר שלו
בּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה מוֹצִיא הַזֶּרַע עַלְעַל אֶחָד,
פִּגְיוֹן זָעִיר וְיָרֹק,
וּמְפַתֵּחַ בְּצַלְצַל קָטָן וְעָנֹג.
שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה הוּא מִתְפַּתֵּחַ וְגָדֵל,
מוֹצִיא וּמֵעָבֶה שֹׁרָשִׁים,
מַרְבֶּה גָּלָדִים לְמַטָּה וְעָלִים מֵעַל,
וּבְהַגִּיעוֹ לְגֹדֶל שֶׁל אֶגְרוֹף יָכֹל הַבָּצָל לְהַצְמִיחַ
אֶת שַׁרְבִיט הַפְּרִיחָה הָרִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ.
אַחֲרֵי עָשָׂר שָׁנִים שֶׁל הַמְתָּנָה וְסַבְלָנוּת,
הַפְּרִיחָה הָרִאשׁוֹנָה מְמַלֵּאת אֶת הַלֵּב
שִׂמְחָה מְיֻחֶדֶת,
כְּמוֹ צִפִּיַּת יָמִים רַבִּים
לְהִתְמַמְּשוּת שֶׁל אַהֲבָה
ועד שנפגש
אני מבקשת לאחל לך ולכולנו
שנזכה להתבונן במציאות חיינו
עם זכרון השיר הזה,
עם ידיעה שכמו חצב
התנועה מתרחשת עמוק מתחת לשטח
סמויה מהעין
וכשהוא סופסוף פורץ
מגיע איתו רגע של אישור, של אמון
רגע של כן, שעוד ישנה תקוה.
אוהבתותך
עינת