רסיסי נשמה

יש תרגיל מדליק בתטא הילינג שנקרא איסוף רסיסי נשמה.

מה זה אומר?
שלפעמים, כשאנחנו חוות איזה אירוע לא-קל או מפגש לא פשוט עם אחרים,
אנחנו משאירות שם כמה מרסיסי הנשמה שלנו,
ולפעמים גם לוקחות אלינו רסיסי נשמה של אחרים,
וככה אנחנו הולכות בעולם
עם רסיסי נשמה מפוזרים להם אי-שם.

חלקים מהכוח, העוצמה, הבריאות והזהות שלנו
פשוט תקועים באיזשהו מקום,
ואנחנו חסרות אותם.

התיאור הזה יכול להסביר פוסט-טראומה, למשל,
כשהחוויה היא שחלק בנו לא נוכח כאן ועכשיו,
אלא נמצא שם ואז – באיזשהו זמן ומרחב אחר, כאוב ורחוק.

מכל מקום, התרגיל מציע שניגש לשם בעיני רוחנו
וניטול בחזרה את רסיסי הנשמה שלנו,
ניטול את מה שהיה שלנו תמיד – ורק נזנח מאחור ברגע לא-קל.

ככה בדיוק הרגשתי בחמישי האחרון, כשיצאתי מכנס ההשקה של הספר עוצמה פראית:
25 שנים אני פועלת בשדה של בריאות נשים הוליסטית.
לאורך השנים פגשתי מאבקי-כוח, עלבונות, בורות וכאב, כמו גם התרגשות, צמיחה והתלהבות מידבקת.
ורק בכנס הזה,
כשנפתח בי משהו והמילים זרמו דרכי הרגשתי שהנה, אולי סופסוף מתחיל עידן חדש;
עידן בו נפתחת אפשרות נוספת,
פחות נאבקת, פחות כאובה:

האפשרות פשוט לגשת וליטול את מה ששלך.

ישבנו שם – מעל 100 נשים בבוקר יום חמישי,
כלומר מעל 100 נשים פינו יום עבודה ונסעו עד בית לחם הגלילית –
כדי לחגוג, לחבוק, להתאהב ולתת מקום לעוצמה של כולנו, הנשים,
לעוצמה שלנו שנזנחה מאחור בגלל אינספור סיבות היסטוריות, פוליטיות וכלכליות.

וזה הרגיש פשוט ועוצמתי ומטלטל וזה הרגיש שאנחנו פשוט כאן. פשוט כאן.

ממש בסוף היום, כשישבתי לקפה עם גל, ניגש אלינו בחור גבוה בשם דוד –
אחד האנשים שעובדים במקום. האיש הטוב הזה ניגש בעדינות ואמר:
"אני עובד כאן מינואר,
ואף פעם לא הרגשתי אנרגיה כזו.
אני לא יודע מה עשיתן,
אבל זה היה רחמי, ורך,
ואני ממש מבקש שתבואו שוב ושוב".

בשלב הזה של היום
הלב שלי כבר הרגיש כמו חמאה שעמדה בשמש
והעיניים כבר היו רכות כל כך מדמעות ככה שהמילים שלו נכנסו לי ישר לשני הלבבות שלי.

תראי מה קורה בעולם כשנשים פשוט ניגשות ליטול את הסמכות על חייהן חזרה.
גם גברים ננגעים מזה.
גם לגברים – אפילו לאלו שבכלל לא יודעים במה הנשים הללו עוסקות –
נפתחת האפשרות לתדר אחר, רחמי ורך,
שהיה כאן כל הזמן
וחיכה שנקשיב לו.

*

יש עוד הרבה מה לכתוב על היום הזה, והמלים עוד לא מגיעות אלי.

אז אניח כאן תודה עצומה לגליה רוזנטל, אפרת לאור ונועה ברקת
על הכל.
תודה זו מילה קטנה מדיי.

*

בערוב עלינו השנה החדשה
אני מתפללת שנזכה לתדר רחמי ורך,
שהיה כאן כל הזמן,
וחיכה שנקשיב לו.