אשה נפלאה שכמותך,
אני כותבת לך בסופו של קיץ ארוך וגדוש,
עם הפנים קדימה אל החגים ואל פתחה של שנה חדשה,
כשהמלחמה עוד בעיצומה,
חטופים עוד נמקים במנהרות,
והדרך עוד ארוכה לפנינו.
איך נוטעים תקוה ואוזרים כוח להמשך?
משתדלת לעשות טוב בחלקת האלוהים הקטנה שלי,
כמיטב יכולתי,
כל יום ביומו.
והמציאות – לפעמים עולה על כל דמיון.
תראי את גלעין המנגו הזה:
צילמה חברתי האהובה יונית דוד
******************************************
שפת ההכי
זה היה לפני שנים רבות.
הייתי אז בתחילת ההריון הרביעי שלי,
וכשיצאתי מהמרפאה פגשתי חברה טובה –
שהיתה גם היא בתחילת הריון.
חייכנו זו לזו כצופנות סוד,
שמחות שאנחנו הולכות לעבור את זה יחד.
שתינו היינו בוגרות בית הספר לדכאון אחרי לידה,
ושתינו חששנו מאוד מהלידה באופק,
כך שבמהלך אותם חודשים נפגשנו לעיתים תכופות
למה שקראנו לו – חברותת הריון.
יחד, ניסינו להתבונן אחורה על ההריונות והלידות שחווינו בעבר
ולגלות מה היו הטריגרים שגרמו לדכאון להרים ראש אחרי הלידה.
שכבה התקלפה, ועוד אחת,
עד שמצאנו שורש עיקש:
הצורך להיות הכי.
ההריונית הכי ספורטיבית,
היולדת הכי טבעית,
המיניקה הכי רגועה ונינוחה,
האשה המושלמת, הלא-מושגת,
שחשבנו לתומנו שאנחנו אמורות להיות.
הצורך להיות הכי, כך הבנו,
זימן לנו דכאון אחרי הלידות הקודמות.
כל כך רצינו להיות הכי,
שהסתרנו מאחור, בבושה,
את כל מה שלא עמד בסטנדרט:
הכמיהה לשעות שינה,
הקושי להתהפך בלילה עם בטן ענקית,
פצעי ההנקה.
זו היתה אחת החברותות המשמעותיות של חיי.
תשעה חודשים חלפו,
הצירים תכפו עליה,
והיא נסעה ללדת.
לאחר מעשה,
כשקפצתי לבקר אותה –
אני עדיין עם בטן עצומה
והיא עם תינוקת בת-יומה
היא סיפרה לי על הלידה שלה,
שהתחילה בלילה,
אחרי שעות רבות ללא שינה.
היא נסעה לבית החולים,
והצירים התחזקו והתחזקו –
אבל לידה של ממש עוד אין.
ואז, היא סיפרה,
ישבתי על כדור הפזיו,
נענעתי את גופי
והבנתי שאני מוכנה לא להיות הכי.
לא להיות היולדת הכי טבעית,
לא לספר אחר כך איך ילדתי בלי אפידורל,
לא "להצליח".
הבנתי שאחרי הלילה הארוך הזה תבוא לחיקי תינוקת
ובבית מחכים לי כמה זאטוטים,
ואני זקוקה לכוחות שלי –
לא רק עד רגע הלידה –
אלא גם הרבה אחריה.
וביקשתי אפידורל.
ישבתי שם על הספה,
התינוקת המהמה במצמוצי שפתיים,
וחשבתי לי שהיא היולדת
הכי קשובה שפגשתי מימיי
ואני גאה להיות חברה שלה.
ישבתי שם וחשבתי
שלפעמים, על הרצון העז ללדת טבעי
מתלבשת שפת ההכי.
שפה היררכית שמסבירה לך טוב-טוב
שרק אם את יולדת בים, עם דולפינים
בירח מלא –
את הכי,
ואם משהו פוחת מהסטנדרט הזה
כנראה שאת פשוט לא.
לא ידעתי אז כמה מעגלי השפעה יש לשפת ההכי,
שלכאורה מדברת נשי –
אבל בעצם לוקה בעודף טסטוסטרון.
*********************************************
בהקשר הזה בא לי לספר לך על המסע בו למדתי בעצמי עיסוי רחם.
כשהתחלתי את המסע שלי,
חיזרתי אחר פתחיהן של נשים חכמות וחרושות קמטים
שקיבלו במסורת שלהן עיסוי רחם.
ביקשתי ללמוד מהן.
היו סבתות שלא היו בעניין, ולא הסכימו להפגש איתי.
הן היו יוצאות דופן.
האחרות חלקו מחכמתן בנדיבות רבה.
סבתא אחת עבדה כל כך חזק על הבטן
שהאשה התחילה לבכות מרוב כאב.
היא טענה שרק אם היא עובדת הכי חזק
זה עוזר.
סבתא אחרת נזפה באשה
שהיא אוכלת הרבה קמח וסוכר
והבטן שלה מלאה רעלים שצריך להוציא,
וככה היא לא תכנס להריון.
מהן – התרחקתי.
גם אם יש אמת בדבריהן –
לא נראה לי שכאב ונזיפה הם הדרך אל האושר.
נסעתי לסבתא אחרת, אילנה שמה,
יחד עם אמא שלי.
הדלת נפתחה ונכנסה אשה.
אילנה הסתכלה עליה לרגע
ואז אמרה –
אני עסוקה עדיין. תעלי אלי הביתה,
יש שם קנקן תה וצנצנת עוגיות.
תשבי רגע.
תחזרי עוד חצי שעה.
האשה הנהנה ויצאה,
ואנחנו הסתכלנו עליה ושאלנו –
מה??????
היא עוד לא הגיעה, היא חייכה אל שתינו.
אתן לא רואות?
היא עוד לא בשלה.
שתיקח רגע. תנוח.
אי אפשר ככה לבוא מהעבודה ולצלול ישר.
זה לא מכבד אותה.
והיתה גם סבתא שהניחה יד על הבטן,
והאשה פרצה בבכי –
לא מכאב (פיזי),
אלא מכאב (רגשי),
והסבתא החכמה הזו כמו פסעה אחורה.
ליטפה לה את הראש,
מלמלה – יא בינתי, יא בינתי,
והמתינה.
הבכי התגבר, ואז שכך
והגיע שקט עמוק של השלמה.
כך שבמסע שלי פגשתי סבתות רבות.
מחלקן למדתי יציבות.
מהאחרות הקשבה עמוקה.
היו כאלו שלימדו אותי לא לפחד מכאב רגשי,
האחרות לימדו כבוד, האטה, סבלנות.
וכולן לימדו שהריפוי לא טמון בידיים שלי
אלא זה כוחו של האלוהים
הנמצא בנימי גופה, נפשה ונשמתה של האשה.
מהמעט שטענו שהן הכי –
כל כך הכי שאין לי סיכוי ללמוד מהן –
ומאלה שטענו שחובה לעבוד הכי חזק וכואב –
מהן התרחקתי.
*****************************************
לאחרונה התקשרה אלי גל מלר,
והזמינה אותי להשתתף במעגל שיח
של נשות מילואימניקים / אמהות לחיילים.
אני לא יכולה, אמרתי לה.
את לא אשתו של מילואימניק? גל תהתה
אני כן, אבל…
אני לא הכי:
יש לי איש אהוב שעולה על מדים בתדירות גבוהה,
אבל הוא לא בעזה, לבנון או סוריה.
יש לי שני בנים שהתגייסו לאורך השנתיים האחרונות,
הם בתפקידים משמעותיים –
אבל לא בעומק האויב.
אין לי זאטוטים בבית.
בתוך קהילה בה כמעט כולם במילואים, רוב הזמן,
אני "לא נחשבת".
חפשי לך מישהי אחרת, אמרתי לגל.
חפשי מישהי אמיתית,
מאלו שטחנו מאות ימים
וגם סוחבות קטנטנים על הידיים.
מה הקשר, היא ענתה לי.
זה לא היררכי.
אני עומדת מול הנייד
וקולטת שהנה,
שוב נלכדתי בשפת ההכי,
והקושי שלי לתמלל את מורכבות היחסים בינינו,
מורכבות ההורות (שלא לומר – החד-הורות),
הפחד, המקלטים, האזעקות –
נובע מזה שאני לא הכי,
אז אין לי מה לומר;
אני לא בחזית ההתמודדות –
אז לחוויה שלי אין מקום.
את אמיתית? שאלתי את עצמי
אחרי שהשיחה התנתקה;
את אמיתית שלחוויה שלך
ושל נשים רבות אחרות במצבך
אין מקום????
***********************************
או טבעי עם דולפינים, או אפידורל.
או קרבי, או לא נחשב.
או שיטת הטיפול הכי נחשבת, או – את פשוט לא.
או לעבוד חזק, עמוק, ולנקות רעלים "עד הסוף"
או שזה לא נקרא טיפול.
שפת ההכי משתמשת באו-או.
או שאת הכי, או שאת לא כלום.
והאמת היא שחשיבה בינארית (או-או)
היא תמיד תגובה לטראומה.
בעולם האמיתי, החי והבריא –
יש גם וגם.
גם זברות וגם תוכים,
גם אפידורל וגם לידה טבעית ביער
גם סוכר לבן וגם קמח מלא
גם קרבי וגם גו'ב
גם חזית וגם עורף.
גם וגם וגם וגם וגם.
תסתכלי עם העולם.
האבולוציה אוהבת ריבוי.
אלוהים אוהב ריבוי.
המגוון – המגוון הוא מה שהופך אותנו
חיות כל כך,
ומה שמביא חיים.
יתרה מזו,
כל שיטת ריפוי, נפלאה ככל שתהיה,
צריכה לקחת בחשבון שהיא לא יודעת הכל.
שהשבר, הכאב, האובדן –
הם חלק מהחיים.
מה אנחנו יכולות להציע?
השתדלות,
הקשבה כנה,
תפילה,
ליטוף על הראש,
וכמות נדיבה של ענווה.
אז אני מחבקת אותי עכשיו,
ומרשה לי להרגיש כאב, געגוע, כעס וצער
על השנתיים הארורות הללו,
מהולים בגאוה, תקוה, תפילה ותחנונים.
זה גם וגם וגם.
ואחותי,
בפעם הבאה שאת פוגשת משהו חד משמעי והחלטי
שגורם לך להרגיש קטנה –
או שיטת טיפול, קונבנציונלית או משלימה
שמכאיבה לך וטוענת שרק ככה –
תרשי לעצמך לשים סימן שאלה.
***********************************
לא יכולה לסיים את הכתיבה אודות שפת ההכי
בלי המילים של ריטה.
*************************************
ועכשיו כמה דברים משמחים:
הראשון – הזדמנות להתחבק
זוכרת שהספר עוצמה פראית יצא לאור בעברית?
ב18.9 יתקיים אירוע ההשקה שלו,
שיכלול סדנאות, הרצאות, דוכנים ומפגש שאומר – אנחנו כאן.
אני נרגשת מאוד לקראת האירוע
ואשמח שתבואי, ונתחבק פנים אל פנים!
לא יכולה להגיע להשקה,
אבל מעוניינת לרכוש את הספר?
מעתה, ניתן להזמין את הספר עם שליח דרך גליה, מכאן,
או באיסוף עצמי ממעלה גלבוע, מכאן.
******************************************
ההרצאה המצוינת אודות
טיפוח אהבה עצמית בקרב מתבגרות
שזכיתי להעביר עם תמר אוחנה
עלתה לאתר – והיא זמינה לרכישה כעת.
בהרצאה השתתפו נשים רבות – אמהות ונשות חינוך,
והיא קיבלה תגובות חמות ועשירות.
תראי למשל מה כתבה לנו מלאני שירה אריאל:
"תודה מעומק לב על התזכורת.
נתתן לי הרבה נרמול וכוח בסופו של אוגוסט
עם המתבגרת הכי מתבגרת שהייתה לי מעולם!
נתתן לי פרופורציה וכוחות לא להבהל
ולהרגיש אשמה
והתהליך הזה בסוף של להביט אחורה וקדימה
– ווואוו❤️"
**********************************
צ'ופר שווה לחובבות אנטומיה
גילוי נאות:
אני אוהבת ללמוד אנטומיה,
אבל עוד יותר אוהבת להבין אותה דרך הגוף,
ולהפוך את הלימוד למשהו חי והגיוני
שאפשר לזכור –
ולא רק לשנן רשימות מכולת…
כך שלקח לי זמן לגלות היכן כדאי ללמוד.
חיפשתי – ומצאתי.
מזה מספר שנים יש לי קשר מלא חיבה והערכה
עם אייל שמש – אחד המורים הטובים שפגשתי
לאנטומיה יישומית ותנועה.
בקורס חוויתי, מסקרן, מלא דוגמאות והדגמות
אייל מצליח להפוך את הלמידה אודות מערכת השלד והשרירים
למשהו שאפשר להבין, להפנים ולזכור
והעיקר – לשנות את האופן בו אנחנו חיות בתוך הגוף
ונעות איתו במרחב.
עכשיו, הוא מוציא גרסה מקוצרת ומעולה
לאותו קורס ארוך אותו למדתי.
אם את עוסקת בטיפול בגוף / הנחיית תנועה / פשוט סתם סקרנית,
אל תפספסי.
הקורס מוצע כעת בהנחה ניכרת,
אבל ביקשתי מאייל הנחה נוספת עבורך –
וקיבלתי 🙂
בהקלדת קוד הקופון: עינתלב
תקבלי הנחה נוספת בגובה 400 ש"ח + בונוס – קורס של אייל על נשימה – במתנה.
לרכישה לחצי כאן
שימי לב!
הקופון תקף למשך 5 ימים בלבד,
עד לתאריך 13.9
*************************************
דיאלוג עם הרחם
קורס ההכשרה השנתי
בו אנחנו לומדות לגלות
את הסבתא החומלת והמיטיבה בתוכנו
יוצא לדרך אחרי החגים,
ואחרי שלוש שנים בירושלים
אנחנו עוברות סופסוף לגליל.
רוב המקומות בקורס נתפסו.
נותרו מקומות ספורים
עבור מטפלות מחוננות ורגישות
שמבקשות לעבור בעצמן
ולהנחיל לנשים שהן פוגשות
תהליך משנה חיים:
לתרגל הקשבה, אכפתיות עמוקה
ואת היכולת להיות יציבה נוכח כאב,
ללטף את הראש,
ללחוש – יא בינתי,
לדעת שזה יעבור ושהיא שלמה.
שהיא כל-כך שלמה.
פרטים נוספים כאן.
*************************************
התרה/יורם ניסנוביץ'
לומר ג' פעמים בלשון זה:
הַכֹּל מֻתָּרִים לְךָ!
הַכֹּל שְׁרוּיִים לְךָ!
כָּל הָרְגָשׁוֹת וְהַתְּחוּשׁוֹת
וְהַקֹּשִׁי
וְהַהִסּוּס וְהַפְּחָדִים וְהַחֲשָׁשׁוֹת
וְהַנִּסְתָּרִים
וְהַחֲרָמוֹת וְהַקּוֹנָמוֹת
וַאֲפִלּוּ אִסּוּר הֲנָאָה וְהַרְפָּיָה
וְאַהֲבָה וְרַחֲבוּת
שֶׁאָסַרְתָּ עַל עַצְמְךָ
בְּמִינֵי אִסּוּרִים וּנְזִירוּת מְשֻׁנָּה
וּבְכָל לָשׁוֹן
הַכֹּל מֻתָּרִים לְךָ!
הַכֹּל שְׁרוּיִים לְךָ!
כָּל מַבָּט וַהֲבָנָה וְהִתְלַבְּטוּת
וְהַרְחָקָה אוֹ גַּעְגּוּעִים
וְהִתְבּוֹנְנוּת
וּפַשְׁטֻיּוֹת
וְכָל קַבָּלָה שֶׁבַּלֵּב
בְּעִקָּר בִּדְבָרִים הַנּוֹגְעִים לַגּוּף
(הַהֵיכָל שֶׁדַּלְתוֹתָיו נְעוּלוֹת לִי)
וְכָל מוּסִיקָה שֶׁהִיא
וּבְעִקָּר אַהֲבָה (שֶׁהִיא קוֹל שֶׁאֶצְבְּעוֹתַי מְמַלְמְלוֹת)
הַכֹּל מֻתָּרִין לָךְ!
הַכֹּל שְׁרוּיִין לָךְ!
הַכֹּל מְחוּלִין לָךְ!
לִשְׁכֹּחַ פְּגָעִים וּכְאֵבִים וּלְהַמְשִׁיךְ
וּלְלַטֵּף אֵיזוֹ עִקְּשׁוּת
וּלְרַכֵּךְ
וְקַבֵּל בְּקוֹנָם אֶת הֶתֵּרֵנוּ
שֶׁאַתָּה דַּיָּנִים מֻמְחִים
תודה לדניאלה אוט ששלחה לי את השיר
ועד שנפגש,
מתפללת שהשנה הזו
תלטף את הפנים שלנו בעדינות
ותגיד
יא בינתי, יא בינתי
תראי איך הפצעים שלך מצמיחים נתיבים חדשים בשמיים.
אוהבתותך,
