
ברכת שנה טובה
8.9.24 אני נוחתת בנתב”ג, יוצאת משדה התעופה ועומדת רגע. חם מאוד בארץ, האוויר מלא אבק, השפה – עברית, האוכל כשר. לוקחת רגע להסתגל. מרימה טלפון

המטבח, הסבתא והביציות
שמעי סיפור. סבתא שלי עליה השלום, עשתה כל מאמץ לא ללבוש בגדים חדשים. בשביל מה לטרוח? היא נהגה לשאול בביטול ממילא עוד מעט אני כבר

טקסי מעבר
שמעו סיפור יפה. בשבוע שעבר השתתפתי בריטריט בין-לאומי באיטליה, בו נפגשנו – כ-50 איש מרחבי העולם, עם כמה מהמרפאים השבטיים של שבט הזולו מדרום-אפריקה. זה

מסע
אחת השאלות המסקרנות במבנה מערכת הרביה היא השאלה למה הביצית צריכה לעבור כזה מסע אל הרחם. כשאנחנו מתבוננות באיורים אנטומיים נוכל לראות שהשחלות, בהן נמצאות

תפילת חנה
בליל שבועות ישבתי לחברותא מתוקה בה למדנו על חנה, אמו של שמואל הנביא. חנה היתה עקרה. הכאב שלה היה איום, אבל הסביבה זלזלה בו, ולא

פירות של שינוי תודעה
יש רגעים בהם את קוטפת פרי. סופסוף. שנים את מדשנת, מתחחת, מעשבת, משקה. שנים את בודקת – זה גדל בכלל? זה יגדל? שנים את מתפללת

זקיקים ותשוקה
לא מזמן פגשתי אשה צעירה שמחפשת את התשוקה שלה. “כשהייתי ילדה”, כך היא אמרה לי, “אמא שלי נהגה לומר – למה את רוצה דברים לא

יש לי חלום
היה איזה רגע במהלך ההכשרה כמנחת מודעות לפוריות שמיכל שונברון הסתכלה על כולנו ושאלה: מה החלום שלכן? מה החלום הפנימי, העמוק, הרחוק שלכן כשאתן ניגשות

רצועות הרחם
אחד הדברים המדליקים שאפשר ללמוד על הרחם זה שהיא שוכנת לה בתוך עצמות האגן, ומחוברת אליהן מכמה כיוונים ברצועות. כלומר כדי לברוא חיים אנחנו אמורות
תוכן לפי נושאים
הקורסים הדיגיטליים
הרשמה לדיוור

מה אומרות שפתייך?
כמה שהרעיון הזה פשוט, ככה הוא משוגע וכמה שהוא הגיוני קשה להפנים אותו. אנחנו, הנשים, בורכנו בשני זוגות שפתיים. נכון? פה של מעלה ופה של

גאולה וטיפול
את חטאיי אני מזכירה היום. לפני שנים רבות הנחיתי קורסי הכנה ללידה בתנועה. קורסים די מוצלחים, יש לומר, ובסופם לידות טובות ומעצימות. יום אחד, בעודי

דברים שלמדתי מרפי
בשנות צעירותי היפות למדתי תואר ראשון בבר אילן ו… איך נאמר? לא עפתי. כדי למלא את ימיי במשמעות, הוספתי לי במקביל ללימודי התואר עבודה בפנימיה

מה יהא על הדורות הבאים?
אני חוששת שאין דרך יפה להגיד את זה: מה שאנחנו חוות בתקופה הקשה הזו, ישפיע, ללא ספק, על הדורות הבאים. ואני לא מתכוונת רק לאופן

כשהדברים מסתדרים
בשבועות האחרונים זה מרגיש כאילו כל כללי המשחק השתנו, אבל היום הלכתי לי בשקיעה ושמתי לב שהשמש ממשיכה בשלה. זורחת. שוקעת. זורחת שוב. כאילו האדמה

רחם. מקום. קבר
זה רעיון קשה לעיכול אני מחפשת איך לנסח אותו ולא ממש מוצאת מילים. הימים האיומים הללו, בהם, בין השאר, מתנדבי זק”א עושים מעל ומעבר כדי

סופה של אגדה
הרגע בו החלטתי להתחתן איתו קרה בסלון ביתם של סבא וסבתא שלו, אי אז לפני 20 שנה. היינו אז חברים, אהרלה ואני, וכשנכנסתי בפתח ביתם

המסר האדיר של החצוצרות
בואי נסתכל רגע על הרחם והאיברים הסמוכים לה. אם הרחם היא המרכז, ה”אני”, השחלות הן כמובן – הילדים, הרעיונות, התוצרים, מה שאני מביאה לעולם. זה

מחזור בכמה פרקים
מכירה את זה, נכון? הווסת עומדת להגיע, הלב עולה על גדותיו ולא מהתרגשות, העצבים רופפים, העייפות מתגברת, הסבלנות בירידה חדה ודייייי בא לך שכולם יעופו