
1/9/2025
אני כותבת כאן לכל האמהות שקמות כבר בוקר שלישי ברציפות ומעמידות שורת סנדוויצ’ים וממלאות אותם באהבה ותפילה מייחלת שיהיה להם טוב שלא יעלבו בהם שהלימוד

זמן הסתגלות
זוכרת את הרגע ההזוי בו הוכרזה הפסקת אש אחרי המלחמה עם איראן ולמחרת כולנו היינו אמורות לחזור לעבודה כאילו הכל כרגיל? זוכרת שכולם כתבו על

יש לנו יותר מסבתא אחת
אשה אהובה שכמותך, פעם, כשביקרתי בלונדון, צפיתי במחזה משונה. טור אנשים עומדים וממתינים לאוטובוס. הם שומרים על מרווחים של כחצי מטר זה מזה. כשהאוטובוס מגיע

סיפור בשלוש תמונות
תמונה א’: יושבת עם יעלי לקפה. שתינו מזהות צורך עמוק לנשום קצת אוויר. אוקי, בואי ניסע לכמה ימי טיול, אני מציעה לה. יאללה, היא זורמת.

מחשבות של אפטר פורים
אתחיל בגילוי נאות. פורים זה חג שאני לא יודעת מה לעשות איתו. מאז ומתמיד לא נוח לי עם אלכוהול. הבלאגן והשכרות פחות בקטע שלי. ככה

החיים יכולים להתרווח
פעם הכרתי אשה שיכלה לחיות בצמצום. עד יומה האחרון התהלכה מכווצת, לא תופסת הרבה מקום במרחב, לא משתמשת בשום דבר חדש, לא שותה, בקושי אוכלת.

משאבים מן העבר: מדיטציה תומכת
מול כל צלקת שאנחנו נושאות על גבנו מהשושלת שלנו, יש גם משאב. יש גם א.נשים שידעו איך לאהוב, לתת, להעניק בחום וללא ציפיה לתמורה, שידעו

לקרוא לילד בשמו
אזהרת טריגר: שכול אחרי לידה. 🍃🍃🍃 זה היה 23.5.2022, יום שלישי. על הבוקר קיבלתי הודעה משמחת מאחותי שנולד לה תינוק. שעתיים אחר כך, אמא שלנו

תפילה שלמדתי מהסנגומות
יום חם היום. אני עוברת ברסקו ונכנסת לומר שלום לאחת הנשים שאני הכי אוהבת ומעריכה בבית שאן – יעל גדליה. אנחנו מגלגלות שיחה על המצב
תוכן לפי נושאים
הקורסים הדיגיטליים
הרשמה לדיוור

מה אומרות שפתייך?
כמה שהרעיון הזה פשוט, ככה הוא משוגע וכמה שהוא הגיוני קשה להפנים אותו. אנחנו, הנשים, בורכנו בשני זוגות שפתיים. נכון? פה של מעלה ופה של

גאולה וטיפול
את חטאיי אני מזכירה היום. לפני שנים רבות הנחיתי קורסי הכנה ללידה בתנועה. קורסים די מוצלחים, יש לומר, ובסופם לידות טובות ומעצימות. יום אחד, בעודי

דברים שלמדתי מרפי
בשנות צעירותי היפות למדתי תואר ראשון בבר אילן ו… איך נאמר? לא עפתי. כדי למלא את ימיי במשמעות, הוספתי לי במקביל ללימודי התואר עבודה בפנימיה

מה יהא על הדורות הבאים?
אני חוששת שאין דרך יפה להגיד את זה: מה שאנחנו חוות בתקופה הקשה הזו, ישפיע, ללא ספק, על הדורות הבאים. ואני לא מתכוונת רק לאופן

כשהדברים מסתדרים
בשבועות האחרונים זה מרגיש כאילו כל כללי המשחק השתנו, אבל היום הלכתי לי בשקיעה ושמתי לב שהשמש ממשיכה בשלה. זורחת. שוקעת. זורחת שוב. כאילו האדמה

רחם. מקום. קבר
זה רעיון קשה לעיכול אני מחפשת איך לנסח אותו ולא ממש מוצאת מילים. הימים האיומים הללו, בהם, בין השאר, מתנדבי זק”א עושים מעל ומעבר כדי

סופה של אגדה
הרגע בו החלטתי להתחתן איתו קרה בסלון ביתם של סבא וסבתא שלו, אי אז לפני 20 שנה. היינו אז חברים, אהרלה ואני, וכשנכנסתי בפתח ביתם

המסר האדיר של החצוצרות
בואי נסתכל רגע על הרחם והאיברים הסמוכים לה. אם הרחם היא המרכז, ה”אני”, השחלות הן כמובן – הילדים, הרעיונות, התוצרים, מה שאני מביאה לעולם. זה

מחזור בכמה פרקים
מכירה את זה, נכון? הווסת עומדת להגיע, הלב עולה על גדותיו ולא מהתרגשות, העצבים רופפים, העייפות מתגברת, הסבלנות בירידה חדה ודייייי בא לך שכולם יעופו