זה רעיון קשה לעיכול
אני מחפשת איך לנסח אותו
ולא ממש מוצאת מילים.
הימים האיומים הללו, בהם, בין השאר, מתנדבי זק"א עושים מעל ומעבר
כדי לאתר חלקי גוף ולהביאם לקבורה
מספרים לנו משהו על אמא אדמה והמקום שהיא מעניקה לגוף בסוף ימיו.
בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב.
על הדבר שכל-כך מובן לנו מאליו
אפשר לשאול שאלות.
עד כמה חשוב למתים לחזור לאדמה?
מה קורה כשאדם לא נקבר?
עד כמה חשוב להשקיע בזה, גם תחת איום רקטות?
השבוע קיבלתי תשובה.
השבוע פגשתי אשה צעירה שאני אוהבת מאוד.
היא סובלת מאנדומטריוזיס.
זו מחלה כרונית, בה תאי רירית רחם גדלים גם מחוץ לרחם, במקומות אחרים בבטן ובגוף
ומשגשגים ונושרים שם, כפי שהיו אמורים לעשות ברחם – אבל בלי פתח יציאה.
בשל כך, נוצרים נגעים כואבים מאוד מאוד.
שאלנו יחד שאלות על מקום.
מה צומח במקום, ומה לא?
מה בחיים שלה נמצא במקום, ומה לא…?
עד כמה היא מרגישה שיש לה מקום בעולם?
ולפתע התבהר לנו שאם הרירית נודדת החוצה,
אולי יש לזה סיבה טובה.
אולי אין שם מקום.
אולי… אולי משהו אחר תופס מקום.
מה תופס מקום ברחם?
בלשון חז"ל, רחם קרויה מקום.
כלומר, הרחם מאפשרת מקום בתוכה למי או למה שמבקשים אותו.
שאלנו בסקרנות: מה תופס מקום ברחם שלך?
מה לא נמצא במקומו? מה לא מצא את מקומו?
התשובה שעלתה הפתיעה אותנו בעוצמתה.
סבתא רבה, שנספתה באושוויץ,
ומקום קבורתה לא נודע.
בלשון חז"ל, לרחם יש מילה נרדפת נוספת.
היא קרויה קבר.
מקום קבורתה לא נודע.
זה רעיון קשה לעיכול.
לפעמים, המתים שלנו שלא זכו לקבורה ראויה
מתמקמים ברחם של אחת הצאצאיות,
מבקשים מקום. מבקשים קבר. מבקשים רחם.
לפעמים, כשהם תופסים מקום ברחם,
לא מתאפשרים שם חיים חדשים.
לפעמים, צריך להכיר בעוול שקרה להם,
לחבק אותם,
להתנצל בפניהם שלא זכינו להביאם לקבורה ראויה,
להדליק נר, זר פרחים, אבן
ציון מקום
לבקש לומר –
כאן היתה אמורה להקבר סבתא רבה,
אילולא עלתה בעשן השמימה
לכאן היינו אמורים לעלות בכל שנה ולהוקיר את זכרה.
בשבועות האיומים שעוברים עלינו
ראויים לכל תהילה, הוקרה וחיבוק
מתנדבי ומתנדבות זק"א
שעושים מאמץ על-אנושי לאסוף, לזהות, לכבד, להביא לקבר ישראל
להחזיר לאמא אדמה, לציין מקום,
לאפשר לחיים להוולד.
בעשותם כן, הם מאפשרים לכולנו המשכיות,
מאפשרים לכולנו חיים.
תודה תהיה מילה קטנה מדיי.
בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב.