אשה יפה ואמיצה שכמותך,
הפעם, בחרתי לשתף אותך בסיפור אישי מאוד.
אני פוסעת אל האישי והספציפי
מתוך מחשבה ותקווה שהאישי שלי יפגוש את האישי שלך,
ואת המשותף של כולנו.
אבל לפני כן, רגע של שיר:
***********************************
ובכן, מוכנה לצלול?
זה באמת, אחד הסיפורים.
לפני זמן מה, כשעוד היה כאן חורף וקר,
הלכתי לי לשיעור היוגה השבועי,
וכששירה סיימה להנחות ושלב ההרפיה סופסוף הגיע
נשכבתי אחורה על המזרן, נודמת לאיטי
בזמן שהיא הקריאה מתוך הטאו של הנשים:
שירה הקריאה, ואני – הלכה לי ההרפיה.
בבת אחת החושים התחדדו להם
וכשקמתי לשגרת יומי לא הפסקתי להרהר במילים:
נשים הנסחפות אל הרפתקה בתוך הבלתי נודע,
כובשות נתיב לבאות אחריהן.
כך הלכתי לי בגשם וחשבתי על מאמר חז"ל שלמדתי פעם –
"פורץ גדר – ישכנו נחש":
כלומר: מי שפורץ גדר ויוצא מהגבולות המותרים שהתוו חכמים –
שלא יתפלא שנושך אותו נחש!
ועל הפחד שאני חווה כשאני מעזה לשים סימן שאלה במקום בו עמד סימן קריאה.
מה לעשות, אחותי,
אני באתי לעולם הזה עם סימני שאלה, לפחות בתחומים מסוימים.
וכשאני פוגשת סימן קריאה כמו "אסור לך!" "נשים לא אמורות…!"
"רק לגברים מותר!" משהו בי מתקומם מבפנים,
ואני עוצרת לחשוב ולבדוק מה יקרה אם נהפוך את סימן הקריאה לסימן שאלה,
או מה יקרה אם נחליף את המילה נשים במילה גברים 😉
אז עם התכונה הזו שלי, שבוודאי מזיזה באי-נוחות כמה וכמה א.נשים,
אני מסתובבת בעולם,
ופוגשת לעיתים קרובות את אותו פחד קמאי
שהנה, שוב אני פורצת איזו גדר,
ושוב מחכה לי סכנה ממש בקצה העיקול,
סכנה שצורחת באזניי:
הי, חזרי אחורה, אין לך מה לחפש פה.
דוגמה? בבקשה:
אני באה לדבר על וסת,
ומסתבר שזה לא מקובל ואף מביך.
רוצה לשאול לגבי אמצעי מניעה, ומסתבר שנכנסתי לשדה מלא אינטרסים
(חוץ מאינטרס אחד – בריאות האשה).
שואלת בתמימות של מי הסמכות על הגוף,
ומגלה בתדהמה שהתשובה "אני" היא לא מובנת מאליה.
בקיצור,
באותו יום גשום הלכתי לי משיעור היוגה אל שגרת יומי
ומצאתי את עצמי מדלגת ברחוב מהתרגשות:
אולי אפשר לתפוס את זה אחרת?
אולי במקום סכנה, יש שם בעצם כביש לא סלול,
ובעשותי כן אני פותחת את הדרך עבור אחרות?
ככה פיזזתי לי ברחוב,
משועשעת מההמשגה החדשה,
ואחרי כמה שעות בקליניקה קפצתי הביתה לארוחת צהרים.
הגעתי למטבח, פתחתי את המקרר כדי לאתר איזו שארית משבת
ולפתע שמעתי רעש לא מוכר של נשיפפפפפפה חזקה
ועוד אחת
ועוד
והוווו
לתדהמתי כי רבה
על רצפת המטבח שלי נשף נ ח ש.
זעמן מטבעות, למעשה,
באורך 30 ס"מ אולי, די צעיר אבל נחשי להפליא,
ונושף במלוא כוחו.
[ברגע הזה בסיפור תוכלי לגלות שאני באמת מהדור הישן.
בגיל 45, הדבר האחרון שעלה בדעתי הוא לצלם אותו –
ולכן, צר לי יקירה, אין לי תמונה].
במקום זה הסתכלתי עליו בהלם, קופאת במקום, לא נושמת מפחד,
והתקשרתי לחבר שיבוא לעזור לי.
עד שהוא הגיע הנחש נקט פעולה,
נכנס אל מתחת לכיור – וזחל חזרה דרך סדק צר בסמוך לביוב אל בטן האדמה.
החבר הגיע, נחש אין,
אני די בהלם,
נשבעת בכל היקר לי שהרגע היה כאן זעמן מטבעות.
החבר מחייך ואומר –
די מפתיע! הם לא אמורים להיות ערים בעונה הזו של השנה!
אבל אם זה אכן זעמן מטבעות – זכית,
כי הוא ישמור על הבית שלך מפני נחשים ארסיים באמת.
רק אחרי שהוא הלך,
קלטתי מה למדתי הבוקר ומה למען השם קרה פה עכשיו.
***********************************************
אחרי שסופסוף נרגעתי וחזרתי לנשום,
ביקשתי ללמוד על המאורע המשונה הזה.
הנה מה שלמדתי מאז:
אנשים שחיים קרוב לטבע מאמינים שמפגשים עם בעלי חיים לא קורים סתם כך,
ולמעשה – בעלי חיים נשלחים אלינו כדי לשאת מסר.
המסר קשור לאופן בו בעל החיים חי, מתנהל בעולם, נולד ומת,
לכן התבוננות זאולוגית על בעל החיים תלמד משהו על המסר אותו הוא נושא.
באופן ספציפי,
לנחש יש כמה תכונות בולטות:
כוח טרנספורמטיבי:
הוא מגיע לעולם בתור ביצה, ובוקע מתוכה.
כלומר, מחזור החיים שלו כולל גלגול –
והוא משנה צורה במהלך חייו הצעירים.
נחשים מתנשלים במהלך חייהם –
כדי לגדול, עליהם להשיל את העור הישן ולגדל לעצמם חליפה חדשה.
התהליך הזה אורך כשעתיים בלבד, אבל קודם לו תהליך הכנה פנימי ארוך.
מוכר לך מאיפשהו?
איזו הבשלה איטית שפתאום מגיעה לשיא ו…הופ, פורצת החוצה?
כוח תנועה:
נחשים יודעים לנוע רק קדימה. הם לא יודעים ללכת אחורה.
לכן, הם מסמלים תנועה פורצת דרך וחתירה לקראת מטרה.
מסוכן או מרפא?
סיפור גן עדן לא עושה לנחש חיים קלים או דימוי מיטיב,
אבל בהמשך התורה נחש הנחושת הופך להיות סמל ריפוי.
ארס הנחש מסוכן, אבל אפשר להפיק ממנו גם תרופה.
במילים אחרות,
אותו עניין יכול להיות גם מקור מוות וגם מקור חיים,
ונראלי שהשאלה המרכזית היא המינון.
אדמה ושמיים:
נחשים חיים קרוב לאדמה,
אולם יודעים לטפס גבוה.
בעולמות הריפוי המסורתי,
אנרגיית החיים העולה מן האדמה (או – מיוצרת בשחלות, או גם וגם)
מתפתלת במעלה השדרה עד מעל הראש,
ובעשותה כן היא עוברת דרך כל מרכזי האנרגיה בגוף
ומפיחה בהם רוח חיים.
ראי למשל את האיור המופיע באתר הזה.
כשאני פוגשת אשה שיש לה "עצירות" ברחם,
כלומר אנרגיה תקועה
[זה יכול להתבטא בכאבי מחזור חזקים,
חשק מיני ירוד, קושי להרות, כאבי ביוץ ועוד כהנה וכהנה]
אכוון את הידיים שלי בחמלה רבה כדי לאתר ולעורר בעדינות
את אותה אנרגיה עצורה.
כשמגיע הרגע הנכון,
היא מטפסת במעלה השדרה עד מעל הראש,
והאשה חווה את הגוף נפתח, את הלב מתרחב ואת מערכת המין מתעוררת.
כשזה קורה בקליניקה – הוהוהוהו, שתינו רוקדות מהתרגשות.
אם נחזור למה שלמדתי,
באותה תקופה עמדנו לפני פתיחתו של קורס חדש וחתרני
בשם – וסת – המצאת המאה
ושתינו – שלומית מנלדבאום ואני – הרגשנו שאנחנו נוגעות בנושא שאסור לדבר עליו
ושכל הפחדים שלנו מתעוררים.
למעשה, פחדים שאינם רק שלנו –
פחדים תרבותיים עתיקים
שמנסים לקבור עמוק עמוק את מה שלא "ראוי".
כשסיפרתי לה את סיפור הנחש פרצנו שתינו בצחוק,
ולקחנו באהבה את המסר:
תמשיכו לנוע קדימה.
תפרצו דרך.
בעשותכן כן, תזכו לסלול אותה עבור אחרות.
***********************************************
הסיפור לא מסתיים בזה.
בוקר אחד, בעודי מכינה כוס קפה, נזכרתי בחלום שחלמתי לפנות בוקר.
בחלום אני נכנסת לקליניקה
ומוצאת שם אשה ממוצא ערבי שהגיעה אלי לטיפול בשם מונא,
יחד עם חברה שלה.
לא אכנס כאן לכל הפרטים, אבל במהלך הסשן הטיפולי מונא ממש מתפרקת,
ואחרי זמן מה בו אני ממתינה וצופה במתרחש בשקט,
פתאום מתבהר לי שהגיע הזמן לעצור.
אני אוספת אותה לתנוחת עובר, מחבקת אותה ואומרת בשקט – די.
היא עוצרת את הבכי, מסתכלת עלי ואומרת – לא, אני אמורה להתפרק!
ואני מתבוננת בה שוב, מחייכת ואומרת – די.
ואז מונא קמה, מנגבת את הדמעות ומודה לי.
אני מציעה לה כוס מים, היא שמחה בה – ומבקשת שאוסיף למים צמח,
ובזה מסתיים החלום.
זנחתי את כוס הקפה על השיש ונותרתי מהורהרת.
מי זו מונא? אני לא מכירה אף אשה כזו.
למה היה ברור בחלום שהיא ממוצא ערבי?
מה אומר השם מונא בערבית?
ובכן, גוגל גילה לי את זה:
מונא: תקוה, משאלה, מרחב לשינוי.
מייד הרמתי טלפון לאליענה יהודה, חברתי משכבר הימים ומומחית בפענוח חלומות.
בהמשך אותו בוקר קילפנו פרט ועוד פרט מתוך החלום המוזר,
עד שהתבהרה התמונה:
לפעמים, כשאנחנו פוסעות אל עבר שינוי,
אנחנו מייצרות גם דרמה רבה סביבו:
האם השינוי אפשרי לי?
מי עוצר אותי מלערוך שינוי?
מה יקרה כשאשתנה?
מותר לי, בכלל, להשתנות?
אולי אני מסכנת מישהו בזה שאני משתנה?
אם כל חלקי הנפש מיוצגים בדמויות השונות באותו חלום,
הרי שמונא – השינוי – נמצאת בדרמה רצינית.
היא בוכה, הגוף שלה מתפרק, לא קל לה שם.
אבל מתישהו חלק אחר בנפש שלי מבין:
זו לא כזו דרמה.
מותר לך לגדול, לצמוח, להשתנות –
ואת לא חייבת להרגיש שהכל מתפרק, ושזו שאלה של חיים או מוות.
את יכולה פשוט לשתות מים עם צמח בתוכם, ולצמוח.
מותר לך לגדול.
למעשה, בדיוק כמו שלימד אותי הנחש –
גדילה היא ברירת המחדל הטבעית של החיים.
*******************************************************
כל זה מביא אותי לחשוב על הגדר עצמה.
מי הציב את הגדר?
פנימה אל הלב שלי:
מי הציב גדר בתוכי?
מהן הגדרות הניצבות שם, נושאות שלט אזהרה:
חזרי מהר הביתה!
מהן הגדרות הפנימיות שאני לא מעזה לפרוץ?
מהם אותם רגשות, מעשים, מחשבות –
שאני מרגישה בתוכי שאסור לי להרגיש, לבטא, להתנהג?
מהם אותם נדרים ואיסורים שאסרתי על נפשי?
על איזו תדמית שומרת הגדר,
ומה יקרה לי כשאפרוץ אותה?
רוצה דוגמה?
בואי נדבר על כעס.
מאז שהתחלתי את גיל המעבר
הרגש הזה מופיע על בימת חיי באופן תכוף.
אני מוצאת את עצמי כועסת, גם על דברים קטנים ולכאורה טפשיים,
ושתי דקות אחר כך מרגישה אשמה ובושה.
הנה, מצאתי גדר פנימית.
על גדר העץ הזו תלוי שלט –
בל תכעסי.
הישארי שלווה, שקטה, מכילה ומקבלת.
כשאני פורצת גדר וכועסת,
מגיעים הנחשים:
במקרה הזה – אשמה ובושה.
הם מלחששים לי:
תחזרי מהר מהר פנימה!
אסור לך להתבטא ככה!
זה לא מקובל!
תנשמי עמוק ותחייכי, כמו שאת רגילה מימים ימימה!
נשים מהוגנות לא מתנהגות ככה!
אני עומדת מולם, נדהמת מהצימוד בין כעס לאשמה ובושה.
איך שנלחץ לי הכפתור של הכעס,
מייד ובלי שליטה נלחץ הכפתור של האשמה והבושה
והופ, אני מתחרטת, מרגישה נורא, מתנצלת,
רוצה לבלוע את מילותיי ובכלל לבלוע אותי באדמה וזהו.
אבל, רגע.
אולי אפשר להסתכל על זה אחרת?
אולי הם לא באמת רוצים שאחזור אל תוך הגדר המגוננת,
אלא רק מנסים לחדד, לשייף ולבחון את רצינות כוונותיי,
את החליפה החדשה שאני מודדת,
נשל הנחש הגדול יותר,
האופן המורחב של אישיותי –
שסופסוף כולל גם כעס?
אולי במקום להתקפל מולם,
אני יכולה לנשום עמוק ולנשוף ארוך ולאט,
להסתכל להם בעיניים ולומר –
תודה שאתם דואגים לי (או לתדמית הישנה שלי).
החליפה ההיא קטנה למידותיי
ואני – אני לומדת מכם –
אני כאן כדי להתנשל ולגדול.
*********************************************
אני חוזרת אל אותה מימרה של חז"ל:
"פורץ גדר ישכנו נחש",
ומתבוננת עליה כעת שוב, במבט נוסף.
לפעמים, כשאנחנו עורכות שינוי ופורצות גדר,
מפלסות לנו ולאחרות דרך חדשה,
אנחנו מרגישות שזה מסוכן, אסור או בלתי אפשרי.
האם זו האמת?
ההיסטוריה מלמדת שכן, לפעמים שינויים עולים במחיר רב,
אבל ההיסטוריה לא מתעדת את כל הפעמים
בהן שינויים פשוט… קרו, בלי דרמה גדולה.
ואולי, אני חושבת עכשיו,
אולי כשאני משתנה אני מפחדת לפגוש התנגדות –
אבל גם כמהה לה.
כי כשמתנגדים לשינוי שאני מנסה לחולל –
זה גורם לי לחזק את עמדתי,
לחדד אותה, לחשוף באופן עמוק יותר את מניעיי ולדייק אותם.
אולי –
אולי כשאני פורצת גדר וחוטפת איזו נשיכת נחש סימבולית,
היא לא מנסה לעצור אותי מלנוע קדימה –
אלא לדייק את אותה פריצה,
לסמן את השביל טוב יותר,
לוודא שמניעיי טהורים ומלאי כוונה,
ולומר בקול גדול – רוצה אני.
אולי בגלל זה חז"ל בחרו דוקא בנחש:
מלך הטרנספורמציה, ההתנשלות, השינוי, התנועה קדימה,
מי שנולד בתוך ביצה ועשה שינוי של 180 מעלות,
כמונו, הנשים, המשתנות.
אי אפשר לסיים טקסט כזה מבלי להניח כאן
את הפוסט האמיץ, פורץ הגדר ומעורר המחשבה של אמונה קליין בר נוי,
וגם לינק לשיר נהדר, ולעוד אחד.
שירי לך בגרון מלא!
ואם הנושא הזה נגע ללבך – קראי גם את זה.
זה עשוי להעיף את התפילות שלך קדימה.
*********************************************
ועכשיו לענינים אחרים:
לפני כמה ימים נחתה בתיבת המייל שלך
הודעה על מבצע קיץ.
כמו בכל שנה בתקופה הזו
אני מציעה את שלל הקורסים וההרצאות באתר בהנחת קיץ משמעותית.
המבצע תקף עד סוף יוני.
לא ראית את המייל?
חפשי לך את המייל ממני בנושא:
פרגון לקראת הקיץ: 30% הנחה.
****************************************
אני אף פעם לא יודעת מה יקרה
כשאניח כפות ידיים על בטן.
מה נאגר שם?
מה צפון?
כמה כמיהה, כאב, עונג, כיסופים מדורי דורות?
מהן המשאלות הכמוסות שאשה מניחה בבטן שלה, ועוד יותר מכך –
מה היא אוגרת ברחמה?
בכל זאת,
מאחורי או מתחת לכל אלו –
לרוב מסתתרת שם בקשה אחת עמוקה:
להיראות.
להיראות באופן אוהד ומעריך,
להיות חשופה ואהובה,
לקבל יד בתוך החושך,
נר קטן דולק,
נוכחות שקטה.
את השפה הזו למדתי מן הסבתות החכמות.
את השפה הזו אנחנו מייחלות להנחיל
לנשים שנולדו עם נשמה של מטפלת,
עיניים וידיים טובות
ובעיקר לב רוטט, פועם וחי.
דיאלוג עם הרחם –
קורס להכשרת מטפלות בעיסוי רחם מסורתי
פותח את שעריו למחזור ז'.
בקורס אנחנו צוללות עוד ועמוק
אל שפה עתיקה – חדשה
ומתרגלות עיסוי רחם,
ועוד כלים מדהימים לעבודה עם נשים,
לחיבוק שאין לו סוף.
נובמבר 2024 (בעזרת השם והמלחמה והשלום)
ימי שני בבוקר, 17 מפגשים
בסטודיו על ציר ירושלים – תל אביב (המיקום יעודכן בהקדם)
ההרשמה החלה.
***************************************************
נו, כמעט אין לי ניוזלטר בלי המילים אמצעי מניעה.
מחקר חדש מנסה לאתר את המניעים מאחורי הבחירה בעד או נגד
השימוש בהתקן תוך רחמי.
יש לך כמה דקות?
הנה השאלון.
***********************************************
עד שנפגש,
מתפללת שנזכה גם כעם להתנשל כמו נחש,
להרים ראש, לזקוף גו,
לבנות קומה חדשה בעצמנו.
שההתנגדות, העקיצה, הכאב והשכול
ירימו את קומתנו ויגדלו בתוכנו דמות רחבה יותר,
עצמאית יותר, בשלה ובוגרת יותר.
מתפללת יחד איתך ומחזיקה תחינה
לשלומם של כל חטופינו,
לבריאותם של פצועינו,
להצלחתם של חיילינו ושובם הביתה בריאים ושלמים,
לחזרה הביתה מבתי המלון והדיור הזמני,
ולנצחון בהיר של האור על החושך.
תודה לנטע אלינסון ותחיה לב על שירים מאירים, ותודה מיוחדת לאליענה יהודה.
אוהבת ומייחלת לגאולה,
עינת