שמעו סיפור מתוק.
לא מזמן נסעתי לי על דרך נוף גלבוע
שעת שקיעה זו היתה
בצד הדרך הלך אדם
טרטור הרכב שלי הרים את היד שלו לטרמפ.
הוא אפילו לא עצר והסתובב,
אלא הרים את היד בעודו הולך.
אני מכירה את הפוזיציה הזו
זה כמו לומר
"אין סיכוי שיעצרו לי אבל מה אכפת לי לנסות"
משהו בלב שלי אמר
תעצרי לו.
זה לא הגיוני
הוא גבר
אני אשה
כמעט חושך
אבל אני מתאמנת בלהקשיב ללב שלי
עצרתי
הוא נעמד, מופתע עד עמקי נשמתו
לאן אתה צריך, אני שואלת
לקצה הכביש, הוא עונה במבטא ערבי
בוא, אני אומרת
באמת? את לוקחת אותי? הוא ממשיך באותו מבטא
כן. ללב שלי אין ספק.
הוא עולה.
ההפתעה זועקת מהעיניים שלו
אנחנו מתחילים לפטפט,
בעברית רצוצה שלו
ובערבית שאין לי
קוראים לו פארס
חמישה ילדים יש לו
גר פה, ממש ליד עפולה
יצא ללקט פטריות
ללקט פטריות?
אני מתה ללמוד את זה
הוא פותח את השקית שלו
מוציא מגה-פטריה
מושיט לי כהכרת תודה
תטגני בצל, הוא אומר
אחר כך תוסיפי את זה
טעם גן עדן
קצה הכביש מתקרב
אני פונה ימינה, הוא צריך שמאלה
אבל הוא לא מצליח לרדת מהרכב
הלב שלו גואה עד ההגה
איך עצרת לי, הוא שואל
נתקעתי בלי בטריה בטלפון
כבר כמעט חושך, וקר
איך עצרת לי
הוא לא אומר
אני גבר, את אשה, כמעט חושך
ויש לי מבטא
אני רואה את הדמעות מנצנצות בעיניים שלו
הלב הגואה שלו ממלא את האוטו
מפעים את הלב שלי
איזה מפגש זה, בין בני אדם
בלי תיוגים, בלי מסיכות,
בלי אפליות,
סתם בני אדם שקר להם
על דרך נוף גלבוע
פארס, אני אומרת לו
אצלנו היהודים אומרים
שאלוהים קם בבוקר,
מסתכל על פארס ותוהה
איך אני אשלח לו הודעה כמה הוא אהוב בעולם
כמה מקום יש לו?
אז הוא הולך אלי, במקרה אלי,
מבקש – עינת, עשי טובה
תוכלי למסור לו?
אלוהים דואג לך, אני אומרת לו
ככה הוא ביקש שאמסור לך.
פארס לא עוצר את הדמעות
הוא עונה לי
שאלוהים יברך אותך בכל הברכות
אותך, את הילדים שלך
שישמור עליך
שתמיד תהיי מוגנת
ככה הוא מברך מברך
ונפרד ממני לשלום
אני, עם החיוך מאוזן לאוזן
המשכתי לנהוג עוד שעה.
נ.ב
כן, אני יודעת.
זה יכל להגמר גם אחרת.
ובכל זאת.