אשה יפה ומלאת טוב שכמותך,
שלום.
האביב בשיאו, ואני מתקשה להתאפק –
בואי נתחיל עם התמונה הזו:
פורסם בפייסבוק, בדף של flowers and nature
************************
אנחנו שוב (או עדיין) נמצאות בימים סוערים.
הלב הומה, הרחובות הומים,
ואנחנו מייחלות ליציאת מצרים נוסח 2024: יציאת עזה.
ועדיין, בתוך כל זה,
החיים משום מה גם ממשיכים לפעום.
בניוזלטר הנוכחי אני מבקשת לשתף אותך בכמה סיפורי חיים
מהתקופה האחרונה,
כאלו שנגעו בלבי – ועשויים לנגוע גם בשלך.
הנה אחד מהם:
לא מזמן פגשתי אשה צעירה שמחפשת את התשוקה שלה.
כשהייתי ילדה, כך היא סיפרה לי,
אמא שלי נהגה לומר –
למה את רוצה דברים לא אפשריים?
אין מה לרצות את מה שאי-אפשר לקבל!
כך שבכל פעם שמתעוררת בי איזו תשוקה קטנה,
קרואסון חמאה, קפה טעים,
טיול בטבע – אני מייד "מכבה" אותה,
כי אין מה לרצות את מה שאי-אפשר.
עכשיו, כשאני כבר לא ילדה,
אני מחפשת את היעוד והתשוקה שלי בעולם הזה,
מחפשת ולא מוצאת,
מתנסה בזה או בזה, נשארת מתוסכלת…
מה אני רוצה?
מה הרצון העמוק שלי?
הלוואי והייתי פוגשת אותו!
כך היא ישבה מולי, צעירה ויפה עד מאוד,
ואני הרהרתי בצער בכך שאמא שלה חיברה, בטעות,
בין תשוקה למימוש.
לא כל תשוקה מתממשת,
ולא כל תשוקה חייבת להתממש.
למעשה,
רוב תשוקותינו פשוט רוצות מקום,
וכשהן מקבלות אותו –
הן מעודדות מעצם קיומן את תשוקת החיים הגדולה להופיע.
איך אני יודעת?
כי כך זה עובד במעבדת התשוקות הפנימית – השחלות.
בכל חודש מבשילות בתוכנו תשוקות חדשות.
במסע הארוך אל עבר הביוץ,
אנחנו מבשלות על אש קטנה כמה וכמה זקיקים – ובתוכם ביציות.
הזקיקים גדלים, מבשילים, מתפתחים ו…
רק אחד מהם יגיע לכדי ביוץ.
קולטת את זה?
בכל חודש אנחנו מבשילות הרבה זקיקים,
ורק אחד מבייץ בסופו של דבר.
האין זה בזבוז משווע?
מסתבר שלא!
כל הזקיקים החביבים הללו שגדלים בשחלה
מפרישים אסטרוגן.
האסטרוגן עוזר להם להמשיך להתפתח –
אבל הוא עוזר בעיקר לזקיק המפותח ביותר לגדול עוד ועוד –
ובסופו של דבר לבייץ.
כלומר,
אותו זקיק נהדר שיגיע לכדי ביוץ
נשען על כל החברים שלו, שעושים תהליך דומה אך איטי יותר –
ולא מגיעים לכדי מימוש!
הוא נעזר באסטרוגן שהם מפרישים כדי להתפתח!
הוא נעזר בהם כדי לצאת לאור!
זה אחד הרעיונות המבריקים של הבריאה:
כדי לטפח בתוכך תשוקה גדולה שבסופו של דבר תבייץ –
תני מקום לתשוקות הקטנות שבך.
כן, גם אם הן לא מגיעות כלל לידי מימוש.
גם אם את "רק" שמה לב אליהן,
מרגישה אותן בגוף,
אומרת להן – שמתי לב, ראיתי אתכן, ואתן יפות כל כך.
עצם זה שאת נותנת להן מקום –
עוזר בדרך פלאית וכמוסה לתשוקות הגדולות של חייך להבשיל לכדי מימוש.
אז בואי נרים כוסית
לחיי כל התשוקות הקטנות שבדרך.
לחיים.
לחייך.
**************************************************
אני חושבת על התשוקות שלנו,
ובעיקר חושבת על האם של אותה אשה צעירה שפגשתי.
גם לך זה קורה לפעמים,
שמרוב אכזבות את כבר מנמיכה ציפיות?
גם לך זה קורה בימי המלחמה הארוכה והכואבת הזו,
שהחיים מתנמכים אצלך לגובה השרדותי כזה?
ממש בקרוב יגיע חג החירות,
הזמן בו קבוצת אנשים שהורדו מגדולתם והפכו עניים מרודים, עבדים רצוצים,
נעשו עם, הרימו ראש ויצאו ממצרים.
אחד המדרשים הידועים מספר שהגזירה שגזר פרעה –
"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"
גרמה לכזה יאוש אצל הגברים,
שהם החליטו להתגרש וזהו.
למה להביא חיים, אם יש להם 50 אחוז סיכויי תמותה?
למה בכלל לטרוח להביא בנים לאויר העולם ואז להטביע אותם ביאור?
ושאלת השאלות –
אם זה גורלם של הבנים – למה לטרוח להביא גם בנות?
מי רוצה לגדל בנות בעולם אכזרי שכזה,
בעולם של עוני, עבדות וגזירות שמד?
אז הלכו להם הגברים ופרשו מנשותיהם.
עד שבאה ילדה קטנה אחת, מרים שמה,
ושאלה את אבא שלה – למה?
למה אתה מסתכל על ה-50% סיכון,
ולא על ה-50% סיכוי?
נכון, די קקה פה,
אבל הי, אבא, בוא תתרחב בתוך מקום לא-נוח.
בוא תסכים להיות, לחייך, לעשות אהבה, להביא חיים –
בתוך עולם שבור ומקולקל.
אתה יכול.
כשאתה בוחר שלא להביא לעולם חיים חדשים כלל,
אתה בוחר, בעצם, להגדיל את אחיזת המוות באופן מלא.
וזו בדיוק היתה כוונת המשורר (פרעה. המן. סינואר).
תרים ראש, מרים אומרת לאבא שלה,
תרים ראש, תזדקף, לך קדימה.
יש לך בנות ללדת.
עמרם מקשיב לה (זו עוד סיבה שהמדרש הזה חביב עלי במיוחד.
גבר מבוגר בתקופה לא-פמיניסטית מקשיב לבת שלו).
הוא מרים ראש, חוזר לאשתו,
ו… מביא לעולם בן, שניצל באורח פלא והופך להיות מושיען של ישראל.
משה, האיש ששבר את הלוחות כדי להציל את העם שלו,
האיש שקרע את הים והלך אל תוך הבלתי-אפשרי,
כי ניטעה בו מרחם הידיעה שיש הבטחה גם בתוך החושך,
שיש חיים גם בתוך הסנה,
שלמעשי הגבורה של הבאת חיים בעולם שבור יש תקווה.
בפסח המתקרב אני חושבת על מרים,
על עמרם,
על החטופים והחטופות שלנו,
ומייחלת להרים ראש בתוך החושך, בתוך המנהרות,
בתוך היאוש המכרסם.
להרים ראש ולדעת שדוקא זה מה שבונה אותנו מבפנים.
********************************************************
גרסה אחרת, עדכנית יותר של הסיפור,
קרתה לאחותי לפני כחודשיים.
אנחנו קוראות לה "למה מה קרה?".
מוזמנת לקרוא כאן.
*******************************************************
ומה מתבשל?
"אף פעם לא חיכיתי ככה לווסת שלי"
בתקופה האחרונה אני זוכה ללמד יחד עם שלומית מנדלבאום קורס כיפי לאללה,
שנולד מתוך היאוש של התקופה האחרונה.
היינו כל כך מדוכדכות שהחלטנו לעשות משהו שירים אותנו –
ולהגשים חלום ישן,
שהרי אין כמו מלחמה כדי לתת לך בעיטה ב[את יודעת איפה],
ולהזכיר שהחיים קצרים.
אז זה מה שאנחנו עושות:
הקורס כמעט מסתיים,
וכשנשים כתבו לנו שזה ממש מבאס שהווסת מגיעה רק פעם בחודש,
והן מחכות לה כדי להתנסות, לתרגל, להרגיש, לגלות, לעוף על עצמן כנשים –
גם אנחנו רקדנו משמחה מול המסך.
אנחנו עוד לא יודעות מתי ייפתח קורס נוסף,
אבל כאן את יכולה לקבל גישה להקלטות
וכאן תוכלי להירשם כדי שנשלח לך תזכורת לקראת מחזור ב'.
אגב, הקורס מוצע במחיר שווה לכל נפש.
אנחנו בעניין של ידע נגיש.
********************************************
נשים לא מפסיקות לפרגן על זה.
הקורס ראויה לאהבה יצא לדרך שוב, ב"ה, בימי חמישי אחרי פסח,
ואם עוד לא הצטרפת ולמדת כמה את יפה מבפנים,
זה ממש הזמן.
בבקשה, אל תחמיצי.
גם הפעם, וכל עוד יש מלחמה בארץ ונשים נודדות מביתן,
הקורס מוצע ללא תשלום למפונות,
כאות הוקרה, תמיכה, נראות והערכה למי שאתן ולמה שאתן מקריבות בעת הזו.
עדין לא חזרת הביתה? מוזמנת לקורס ללא עלות – ההרשמה מכאן
********************************************************
בתמונה הזו נמצאות כל כך הרבה נשים שאני אוהבת –
בוגרות מחזור ו' של הקורס דיאלוג עם הרחם –
הכשרת מטפלות בעיסוי רחם מסורתי.
בימים אלו אנחנו בהכנות לקראת מחזור ז',
שעתיד להפתח בעזרת השם בנובמבר 2024,
באזור עפולה.
הקורס מיועד למטפלות מנוסות ורגישות.
תהליך הקבלה יחל אחרי פסח.
לפרטים נוספים הכנסי לכאן
**********************************************
לפני שהתהפכו לנו החיים קיבלתי בדואר את הספר המדהים הזה.
אני לא מכירה את דנה, אבל פתחתי את הספר שלה וקראתי בשקיקה.
דנה מצליחה לכתוב בכנות, בנגישות, בעומק ובבהירות
על מעשה אהבה כתהליך מרפא,
עם דגש וכבוד רב לכל אשה באשר היא – ולכל אשה שעברה פגיעה מינית מכל סוג.
הספר של דנה הפך להיות ספר משמעותי בספריה שלי,
ואני ממליצה עליו מאוד מאוד.
אפשר לרכוש אותו דרכה: ahavalemaase@gmail.com 0544953847.
*************************************************
ומה עוד קורה?
נשים הן מחזוריות.
לעובדה הזו יש הרבה השלכות,
גם על מינוני התרופות שאנחנו נוטלות.
אלא ש… העניין הזה מעולם לא נבדק.
סטארטאפ חדש מנסה להתאים מינוני תרופות פסיכיאטריות לנשים המשתמשות בהן.
מוזמנת לקרוא עוד
***********************************************
פינת הפרגון: והפעם להריוניות שבינינו
אני משתפת כאן פרסום של אסנת בשן –
אשה עם חוש הומור נהדר, שמחת חיים וגם מיילדת מקצועית ומנוסה.
מועדון הריוניות
תוכנית ליווי מיילדותי להריוניות ובני זוגן יוצאת לדרך מיד לאחר פסח.
מוזמנות להצטרף הריוניות עם תאריך לידה משוער של אוגוסט והלאה.
כל הפרטים כאן
אסנת בשן
מיילדת הכפר
****************************************
כתבה: שולמית אורבך
**************************************
תודה גדולה
לתחיה לב ואדוה פלק על השירים.
למיכל שמעוני, יד ימיני,
שעמלה מאחורי הקלעים גם עם 6 ילדודס ואיש במילואים.
לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך.
***********************************
ועד שניפגש,
אני מייחלת לזכור שיש לנו אדמה, ויש שמיים.
בכל זאת, אף על פי כן,
עדיין יש אדמה, עדיין יש שמיים.
מתפללת איתך לחג של חירות,
להשבתם של חטופינו ארצה בשלום,
לשלומם של חיילינו, להחלמתם של פצועינו.
הארץ מדממת, ואנחנו איתה, מייחלות שלמסע הזה יהיה סוף טוב.
באהבה,
עינת