אהובה,
לפני שאת קוראת כאן את שלל הרהוריי,
תגללי רגע לתחתית הדף
משהו חדש מתחיל בקרוב,
ואם את מאלו שמסמנות את הניוזלטר לקריאה בזמן אחר
את עלולה לפספס – וחבל.

והנה, עכשיו נצלול פנימה:

מחזיקות התקוה

כשהמלחמה רק התחילה וכולנו היינו בהלם
נסעתי עם הילדים לשבת לחמי וחמותי.
הפחד להשאר איתם לבד בבית עם כל ההתראות האלו גמר עלי,
וממש כמהתי למישהו להשען עליו.

זו היתה שבת פרשת בראשית
בעולם – תוהו ובוהו
ובבית הכנסת פתחו את ארון הקודש וקראו קטעי תפילה מן הסליחות:
מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה הוא יעננו
מי שענה ליצחק בנו כשנעקד על גבי המזבח הוא יעננו
מי שענה ליונה במעי הדגה הוא יעננו
מי שענה למרדכי ואסתר בשושן הבירה הוא יעננו

והפיוט ממשיך והולך ועובר דרך תקופות חושך וצלמוות
ומזכיר כי ההיסטוריה שלנו מלאה בתקופות איומות.

עמדתי בבית הכנסת וגעיתי בבכי
ומאז, בכל יום בו עדיין חטופים בעזה,
בכל בוקר בו מותרים לפרסום שמות נוספים
בכל יום בו פצוע קשה מצטרף לתפילותינו
אני נאחזת ביונה במעי הדגה,
באסתר בשושן הבירה,
ומתפללת שגם הפעם ניענה.

לא מזמן, כשהותר לפרסום אודות 21 חללים,
כתבה שרון קמחי, מורתי המופלאה:

תרגיל קונסטלטיבי לעיתות קשות:
לוקחים אדם אקראי אך סימפטי מהמשפחה, החברים או העבודה,
אומרים לו: בוא רגע, תייצג את כל הדורות הקודמים שלי,
מתעלמים באלגנטיות ממבטו התמה, מושיבים אותו על כורסא,
מתיישבים על השטיח למרגלותיו, ומניחים עליו את הראש.
שיתמודד, בחיי.
ורגע נחים.

קראתי, צחקתי, דמעתי, וחשבתי על הפיוט ההוא.
על כל אותן סבתות וסבים אחורה אחורה בשושלת,
אלו שידעו אובדנים ומצוקות, רעב ושובע, חולי ובריאות,
אלו שאהבו שקיעות וזריחות, דלו מים מן הבאר,
תיקנו גרביים מול האח,
קברו יקירים, נדדו בדרכים,
איבדו בית ומשפחה ובנו את עצמם מחדש.
כל אלו שהחיים חרטו על פניהם קמטי כבוד
ובכל זאת הצליחו להעניק זרע של חיים,
ליצור תקוה, חיוך, להמשיך את הדור הבא והבא וזה שאחריו
דורות על גבי דורות
עד אליך.

יש בידיעה הזו משהו מנחם, מחמם לב, משהו להשען עליו לרגע.

*******************************************

   (מתוך הפרויקט מעורר ההשראה אנטומיה אינטימית)

לפני תקופה ארוכה פרסמתי פוסט שהפך ויראלי למדיי,
על החצוצרות והקשר שלהן לדורות הקודמים,
לאור אתגרי התקופה,
אני רוצה להתמקד במרווח –
במרווח המשוגע, חסר ההגיון (לכאורה), בין השחלה לחצוצרה.

תני מבט נוסף בתמונה.
באופן מעורר שאלה, קיימים בגופנו שני איברים שאמורים
לשתף פעולה באופן הדוק –
חצוצרה ושחלה –
ובכל זאת ריבונו של עולם בחר להשאיר אותם מנותקים זה מזה.
בכל חודש במועד הביוץ, מציץ לו זקיק עתיר נוזל דרך פצע בדופן השחלה
ומשפריץ את הביצית שלו הרחק הרחק,
תוך תפילה חרישית שהחצוצרה תתפוס אותה.
ברוב המקרים, החצוצרה אכן תופסת את הזקיק.
[במקרה ולא – לא יוכל להתפתח הריון באותו חודש,
ויש סיכוי שיתפתח הריון חוץ רחמי].
הנה תמונה של זקיק משחרר ביצית שצולמה בשידור חי (!) במהלך ניתוח.

למה יש מרווח?
על זה אשתדל לכתוב בהזדמנות אחרת.
כרגע, אני מבקשת להתמקד באומץ לבו של הזקיק,
ששמר על ביצית יקרה עוד מאז שהיית עוברית ברחם אמך,
ועכשיו הוא משחרר אותה – עסיסית ובשלה –
אל… החלל הפנוי (!).
הביצית בעצם עושה קפיצת ראש – שלא לומר – קפיצת אמונה
והיא סומכת על זה שהחצוצרה תתפוס אותה,
ונשענת על תמיכתו ההורמונלית ותפילתו החרישית של הזקיק,
ממנו נפרדה לפני רגע.

את יכולה לדמיין את זה?
לדמיין אותך קופצת מצוק גבוה, בתקוה להגיע אל הצוק מן העבר השני?
אותי זה ממש מפחיד,
ויש לי תחושה שהביצית יכולה לעשות דבר משוגע שכזה,
רק כי היא נשענת על נסיון מקודד בגנים, עתיק יומין,
של כל אלו שקפצו אל החלל הפנוי, ומצאו שם חצוצרה בצד השני,
שתפסה וטיפחה והחזיקה מפגש בינן לבין זרע נבחר
והן הפכו להיות הסבתות רבות שלה.

בימים אשר כאלו, של קושי אינסופי וצער בולע-כל
אני מקוה להשען רגע אחורה, אל הנסיון הנצבר של השושלות שלנו
ששרדו עד הנה.
אולי מהן תצמח איזו נחמה.

הרעיון היפהפה הזה מבוטא גם כאן, בשיר המדהים של שרה שהרבני,
שנכתב עוד לפני המלחמה – כמעט כמו נבואה.

********************************************

7.10 הותיר את כולנו בהלם.
באופן אישי, בשניה שהאיש שלי עולה על מדים – משהו בכוחות החיים שלי נובל,
ואני מתאמצת לנשום, לחייך, להרים ראש.
לרוב לא מצליחה. 

בשבועות הראשונים של המלחמה לא ידעתי את נפשי –
וגם לא ידעתי מה לעשות עם קורס ההכשרה
דיאלוג עם הרחם – קורס הכשרה למטפלות בעיסוי רחם מסורתי,
שהיה אמור להפתח אחרי החגים.

איך נוכל לפתוח את הקורס, כששלוש המורות שלו חיות בלי בן זוג?
איך נוכל להחזיק קורס מעמיק כזה, בתוך החרדה וחוסר הוודאות?
האם התלמידות שלנו – שחיכו לו כל כך – יוכלו, בכלל, להגיע?

השאלות התרוצצו בקרבנו –
אבל אז הקבוצה סימנה לנו דרך, וממש התחננה להתחיל את הלימודים.
כך שקבענו תאריך, נשאנו תפילה – ובלב הומה, כבד ומתחנן –
נסענו למפגש הראשון של הקורס.

לפני שנים רבות שמעתי מפיה של הדסה פרומן
שכשאנחנו מתחילות משהו חדש – יש לנו נטיה להחזיק חזק, להיאחז, לדרוך שרירים
בעוד שמה שכדאי לעשות זה דוקא להשען אחורה, להתרווח. 

עם הרעיון של הדסה הגענו למרחב בנטף, בו מתקיים הקורס.
אל המעגל התקבצו נשים חכמות, רגישות ויפות,
שהכאב העצום בעולם שלנו מעורר בהן חמלה וחום-הלב.

אז בכל מפגש אני מגיעה ומתרגלת הישענות, ובכל סוף יום,
לפני שאני מתניעה את הרכב,
אני עוצרת רגע, מתבוננת לשמיים,
ומודה לאלוהים עליהן.
כשכואב כל כך מסביב – הן מחזיקות את התקוה.

הנה כמה תמונות מהמרחב שלנו. 

ההרשמה למחזור הבא תיפתח ב"ה אחרי פסח.

פרטים נוספים כאן.

*****************************************

ומה עוד קורה לאחרונה?

לא מזמן הסתיים מחזור ב' של הקורס ראויה לאהבה.
פתחנו אותו עם סימני שאלה רבים –
גם נעם של תמר אוחנה וגם אהרלה שלי עלו על מדים ונעלמו מהבית;
לא ידענו מי בכלל תוכל לפנות לעצמה שעה ולשבת ללמוד,
ואיך נוכל לתרום להעלאת המורל הלאומי.
בסופו של דבר, יצאנו לדרך,
עם הזמנה להצטרפות חינמית עבור נשים שפונו מביתן.

לשמחתנו כי רבה,
350 נשים נענו להזמנה שלנו,
כ-50 מתוכן השתתפו בקורס מחדר בית המלון,
והפידבקים המרגשים לימדו אותנו שהמאמץ היה שווה!

הנה מה שכתבה נעה, אחת המשתתפות:

נכנסתי לקורס בהמלצת שותפה שלי. חשבתי שיהיה נחמד להעשיר את הידע….
לא עברו כמה דקות והבנתי שאני מקבלת פה מתנה גדולה וחשובה.
בחודשיים האלו הרגשתי שאני עוברת תהליך ריפוי וקבלה מחדש של הגוף שלי
ומרגישה ברת מזל להיות אישה….השתמשתן ברגישות במטפורות ובמילים.
כל מילה כאילו נבחרה בקפידה…
ההתרגשות ללמוד ולגלות עוד עברה אלי ברטטים וממש התבאסתי בסוף כל שיעור שנגמר,
ישבנו פה השותפות ושיתפנו בתובנות…
מיותר לציין שככ התרגשתי שצרפתי את כל הנשים האהובות בחיי…
היה גם נעים לצפות בדינמיקה שלכן יחד השלמתן אחת את השניה
בהרמוניה ממגנטת…
אז שוב רוצה להודות לכן…טוב לעולם שנולדתן

הקורס אמנם הסתיים,
אבל ההקלטות זמינות לרכישה כאן.
מחזור ג' מתוכנן להפתח ב"ה – עד כמה שאפשר לתכנן בימים אלו – אחרי פסח,
והמכירה המוקדמת במחיר מוזל החלה. מוזמנת להצטרף אלינו!

*****************************************

בשעה טובה עלתה לאויר הדרכה מקיפה אודות עיסוי רחם עצמי,
שהכנו יחד, שלומית מנדלבאום ואני.

ההדרכה כוללת הסבר על מקורות העיסוי,
התועלות שלו – והנחיות מפורטות כיצד, איך ומתי ליישם.
מעבר לתועלות ה"רגילות" של העיסוי (המפורטות כאן),
אני מוצאת שתרגול יומיומי שלו יכול לחולל פלאים עבור השפיות והאיזון שלנו,
בייחוד בימים כאלו,
ומזמינה אותך בחום ללמוד ולתרגל.

פרטים נוספים כאן.

********************************************

ועכשיו, יקירה: קבלי את זה! טדדם!!!

עוד מעט זה מתחיל.
קורס חדש, יפהפה, בועט וחי
על מתנת-העל של אמא טבע,
שרובנו רואות כמטרד או משהו דומה.

בקורס נלמד לעומק מה בדיוק קורה ברחם בזמן וסת,
למה רירית הרחם לא סתם "נושרת" ואיך אפשר לעוף על הימים האלו.

עכשיו רגע אישי:
למה אנחנו בכלל עושות קורס על וסת?
כי נסיוננו האישי והמקצועי גילה לנו
שכשאשה לומדת לעומק מהי וסת,
היא לא יכולה שלא להתאהב בה
וכשהיא מתאהבת בה –
היא לא יכולה שלא לעוף על עצמה.

אז קורס על וסת הוא בעצם קורס טיס לנשים שרוצות לעוף על עצמן.
את באה?

**************************************

סמדר רגב-אגמון – מבית נשיותי –
עורכת הזמנה מרוכזת של החוברת הנהדרת הזו
במחיר מוזל.
בחוברת תוכלי למצוא איורים יפים, רכים ומדויקים של הרחם,
של פתולוגיות ופרוצדרות רפואיות.
מומלץ!!
כאן תוכלי להזמין ב-99 ש"ח (לא כולל משלוח)
ועם הקופון – תזכי ל-10 אחוז הנחה בהזמנה מראש.
החוברות צפויות להגיע לארץ באמצע פברואר.
קוד קופון: JMK10

ואם כבר אני מזכירה את סמדר,
באתר שלה תוכלי למצוא מגוון רחב מאוד של דגמים אנטומיים בתחומי אגן, הריון ולידה.
מוזמנת להציץ כאן
ולהשתמש באותו קוד קופון עבור 10% הנחה 🙂

*******************************************

בתיבת המייל שלי נחתה המודעה החשובה הזו,
ואני מצרפת אותה לזיכוי הרבות והרבים:

שימי לב, הטיפול מובנה ומבוסס מחקר.
כיוון שהוא נמצא כעת בהרצה בארץ, הוא ניתן ללא עלות,
בתמורה להיותו מלווה במחקר.

לפרטים נוספים ניתן להיכנס לאתר קליניקה

******************************************

ועד שנפגש,
מתפללת לבשורות טובות וישועה גדולה,
ומניחה כאן את המילים המופלאות של מיכל גולני:

אוהבתותך,
עינת