אהובה שאת
מה שלומך בימים אלו?
ממש התלבטתי מה לעשות עם אלפי הדברים שרציתי לכתוב לך
ואחרי שהפכתי בזה שוב ושוב –
החלטתי לחלק את הניוזלטר הזה לשני אגפים.
באגף א' תוכלי למצוא חידושים והפתעות.
באגף ב' – תוכן עמוק וחשוב שיצריך ממך כוס תה נהדרת על הנדנדה
אודות אחד הנושאים היותר מושתקים בחברה שלנו.
תבחרי מאיפה להתחיל… 😉
מוכנה?
אז אגף א' – הרי הוא לפנייך.
*************************************************************
איזה יופי, הא?
את הציור המטריף הזה ציירה לי מלר,
מיילדת בית, אשה חכמה וממש בקרוב – גם מעסת רחם מוכשרת.
המחזור האחרון של הקורס דיאלוג עם הרחם נמצא בשלבי הסטאז' האחרונים
וממש בקרוב תוכלי למצוא את המטפלות החדשות באתר.
המחזור הבא עתיד להפתח אחרי החגים,
בסטודיו יפהפה סמוך לעפולה
יחד עם רעות סימון ושלומית מנדלבאום הנפלאות.
ההרשמה לשלב המקדים נגמרה ואנחנו בתהליכי בניית הקבוצה,
מתרגשות, מודות ומתפללות.
ומה עוד חדש?
אלפי שאלות על כאבי מחזור
גרמו לשלומית מנדלבאום ולי לשבת על המדוכה
וליצור עבור כל נערה ואשה כאובה
מפת דרכים לריפוי כאבי מחזור
ארוזה בקורס דיגיטלי בתוספת חבילה מדליקה הביתה.
הקורס נמצא בשלבי עיבוד כמעט סופיים
ואני מקוה שבניוזלטר הבא נוכל להרים כוסית על צאתו לאוויר העולם.
בינתיים, אנחנו זוכרות לנשום בצירים… 🙂
****************************************************************
בחודשים האחרונים אני מקיימת בזום סדרת הרצאות
על הטבע המחזורי האדיר שלנו.
כשיצאתי איתה לדרך היתה לי תחושה שהיא תהיה מרגשת בטירוף.
צדקתי 🙂
היא אכן מרגשת בטירוף.
בסדרה אנחנו פורשות את משנתן של אלכסנדרה ושרני,
מחברות הספר הנפלא ביותר שפגשתי על מחזוריות – WILD POWER
ומשתתפות בה מעל מאתיים נשים.
בשבוע הבא היא צפויה להסתיים
ולאחר עיבוד קצר – יתאפשר לרכוש את ההקלטות.
אני מקוה לחזור אליך במהלך חופשת הקיץ
עם החבילה המרגשת והמרפאה הזו.
********************************************************************
ואם כבר בקורסים מקוונים עסקינן,
לאחרונה עלו לאתר שתי הרצאות שהעברתי בזמן הקורונה
וכעת אפשר לרכוש גישה אליהן.
הראשונה היא גן נעול, על הרגע בו הבנתי מהי מיניות מקודשת,
והשניה היא אביב שני, על תפיסה חדשה של מה שהעולם קורא לו גיל המעבר.
מוזמנת באהבה.
********************************************************************
זה מרגיש שהכיווץ של שנת הקורונה
מביא איתו התרחבות ונשימה גדולות מתמיד.
גם הכנס לעורר את האהבה בבית שאן חוזר לחיים.
בואי, יהיה כיף להפגש.
פרטים וכרטיסים יש כאן.
*************************************************************
גם אבישג זלוף המטריפה מארגנת כנס מקוון חדש –
והפעם – על מתנות גיל המעבר.
רוצה לשמוע עוד?
הנה זה כאן:
עפות גבוה – מבט משמח על גיל המעבר וטרום גיל המעבר
***********************************************************
ודבר אחרון לאגף זה:
חברתי האהובה דפנה פלר פותחת קורס הכשרה לנשים.
דפנה היתה מי שהעבירה לי את סודות המודעות לפוריות.
לאורך השנים היא פיתחה שפה מדויקת מאוד בעבודה עם נוער
ולטעמי הקורס שלה פשוט מעולה.
פרטים נוספים כאן.
***********************************************************
ועכשיו…
עכשיו לתוכן משמעותי ולא קל, שחצבתי מדם לבי.
תכיני קפה, זה קצת ארוך:
במבצע שומר החומות האחרון, שטלטל אותי עד עומק הנפש,
התחדדה לי ביתר שאת ההפרדה והניתוק
בין יושבי עוטף עזה לאנשי הצפון
בין שוכני ערים מעורבות לאלו שלא
או בפשטות – בין כאן לשם.
במסגרת הפנינג למשפחות הדרום שיזמו חברותיי לקיבוץ
פגשתי כמה נשים מהעוטף שבאו עם הילדים צפונה
לחפש קצת שקט
הזכות הזו שקיבלתי, להעניק רגע מגע של אהבה
להשתתף ולו במעט במאמץ המלחמתי
היתה מתנה עצומה
ובכל פעם בה הנחתי יד על בטן רכה
פרצנו שתינו בבכי, ויחד איתו נשטפו כאבים רבים, פחדים ומצוקות
שנבלעו עמוק פנימה באימת הימים האלו.
או כפי שכותבת קלאריסה פינקולה אסטס
בספרה המכונן רצות עם זאבים:
דמעות הן נהר הלוקח אתכן למקום כלשהו.
הבכי יוצר נהר סביב הסירה הנושאת את חיי הנשמה שלכן,
הדמעות מרימות את הסירה שלכן מעל הסלעים,
מעל ליבשה,
ונושאות אותה עם הזרם למקום חדש, מקום טוב יותר.
כמה כאב אפשר לשאת במקום אחד בארץ היפה שלנו
בעוד במקום אחר, החיים בשגרתם ממשיכים.
~
המחשבות הללו לוקחות אותי גם אל שדה הגוף.
חברתי האהובה סמדר ברנד אמרה לי פעם –
הגוף הוא המוזיאון של החיים שלך. כשאת מתיירת בו,
את מוצאת תזכורות למה שהיה, למה שעודנו.
גם בגוף אני מוצאת
ריח ספציפי לוקח אותי לסלט הגדוש בפטרוזיליה של סבתי, שנפטרה לפני שני עשורים,
תנועה מסוימת באגן מחזירה אותי היישר אל הלידה הראשונה,
מגע בעורף משדר עד כמה אני אהובה.
כמו מוזיאון אינטראקטיבי
הגוף אוצר בתוכו כפתורי הפעלה רבים
ובמגע מסוים בהם, הם נפתחים, פותחים אוצרות סוד.
אבל מה קורה עם אוצרותינו הכמוסים, העטופים בבושה?
מה קורה עם אלו שקברנו עמוק בבטן,
חבויים מאור השמש?
קלאריסה מפליאה לכתוב:
הבעיה של סיפורים חבויים האפופים בבושה
הינה שהם מנתקים את האשה מטבעה האינסטיקטיבי,
שהוא מעיקרו שמח וחופשי.
כשבנפש יש חור שחור,
האשה אינה מסוגלת להתקרב אליו,
ולמעשה מתגוננת מפני מגע עם כל מה שעלול להזכיר לה את קיומו
או שעלול לגרום לכאב הכרוני ממנו היא סובלת ממילא –
לגאות לרמה גבוהה עוד יותר.
המקומות החבויים בתוכנו,
אותם סיפורים אפופי בושה –
מנהלים אותנו הרבה יותר ממה שנדמה לנו.
אלו יכולים להיות סיפורי כשלון וכאב
כבנות זוג, כאמהות, כנשות מקצוע,
הם יכולים לסבוב סביב יחסים, הריון, לידה, הנקה
נדמה לי שכשהם כרוכים בגוף
העוצמה שלהם גבוהה יותר.
בכולנו קיים חלק שופט, בעל דרישות גבוהות במיוחד
וכשאנחנו "לא מספיק"
הוא מתעורר לחיים
כמו ג'יני שהרגע שופשף החוצה מהקנקן.
פעם חשבתי שנשים כמוני,
חובבות טבע, אדמה ושמיים
פטורות ממפגש עם השופט הפנימי הנ"ל.
אוהו, כמה טעיתי.
הקול הזה מסוגל להתעורר
גם באצטלה טבעית לכאורה.
יש לו מה להגיד כשאני לא מספיק…
נכנסת להריון בקלות / מצליחה למנוע הריון כפי שרציתי / מניקה עד גיל 100 / יולדת לידה מדהימה בתוך ג'קוזי ביער / הופכת את כאב הצירים לאורגזמה וכן הלאה…
וכמו בעבודת אלילים
אני עשויה למצוא את עצמי
משליכה עוד ועוד קרבנות אל האש האוכלת
מנסה בכל כוחי להשיג רק עוד תעודת הצטיינות אחת
כדי לקבל ממנו איזה אישור, איזו זכות לקיומי.
חלק מהתנועה לריפוי
היא בפתיחת הסוד.
כן, בפתיחתו,
גם כשנדמה שאין עליו מחילה.
גם כשנדמה שמרוב בושה
עליו להנמק לנצח בצינוק נטול אור שמש.
תשובה קדמה לעולם,
סליחה קדמה לעולם
וכפי שכותבת קלאריסה –
ה"עצמי" אינו כוח ענישה המתרוצץ ומעניש נשים.
העצמי הוא אל פראי המבין את טבעם של יצורים חיים.
לנשמה הפראית צד מלא חמלה.
כשאנחנו מאווררות את סיפורי הבושה שלנו
ומרשות להם לטייל רגע בחצר מוגנת
אנחנו זוכות לגאולה
לא רק גאולה פרטית, של נפש יחידה
אלא גאולה חברתית, קולקטיבית.
כן, זה הזמן
לספר לחברה כמה קשה עם הנקה
וכמה קשה לוותר עליה ולעבור לבקבוק
כמה קשה לשאת הריון
כמה מפחידה עשויה להיות לידה
איך זה להתמודד עם תינוק בפגיה
או עם תינוקת שלא מפסיקה לצרוח
כמה יאוש חשת כשהגזים לא נגמרו
ועד כמה חמקמקה יכולה להיות אורגזמה.
לכל אחת מאתנו יש מקום חבוי מאור השמש.
כשאנחנו מסכימות לדבר עליו במקום המתאים
הוא משחרר איתו את כל המאמצים שהשקענו מבלי משים בהסתרתו
כמו הרדמה של חלל הפה בטיפול בשן
החשיפה של סוד מאפשרת ללסת להתעורר
לחזור לחיים, לחזור להרגיש טעם אוכל מהו.
וזו, לטעמי
זו אחרית הימים.
~
לפני זמן לא רב החלטתי לנוע קדימה עם סיפור בושה שכזה.
החלטתי לפתוח, לעבד שוב, לשתף ולהקשיב
לסיפורי הפלה של נשים
ובכללן שתי ההפלות שעברתי אני.
הפלות הן עניין מושתק.
הפלות יזומות – על אחת כמה וכמה.
ולכן, פתחתי קבוצה עבור נשים שעברו הפלות יזומות.
המסע שלנו היווה מתנה עצומה.
הוא אפשר לנו להתעגל סביב הרבה בושה, השתקה, חוסר אונים, כאב,
וגם צמיחה, יצירת גבולות, התחדשות, בניה של כוח.
בסוף המסע, נולד ממני בלוג ארוך, בשעה אחת ללא הפוגה על המקלדת.
ואחריה הרגשתי כאילו ילדתי שוב.
תוכלי למצוא אותו כאן.
************************************************************
כמו שאר הדברים המשונים המעידים שיש אחדות בעולם,
רגע אחרי שהרמתי את הידיים מהמקלדת והבלוג הונח בשקט על המחשב,
הווצאפ התריע על הודעה חדשה.
אחת המשתתפות בקבוצה חיברה אותי לגל ונעה,
שתי נשים מהממות שהחליטו לאוורר את סיפורי הבושה הללו
ולאפשר להם מקום של כבוד.
גל ונעה כותבות ספר על הפסקות הריון, טבעיות ויזומות, בכל שלב
והן מפליאות לצלול, להקשיב, לדלות פנינים וחכמה ולמצוא מילים ושפה והתבוננות אחרת
לנושא שמופיע לעת עתה רק בפרסומות של אגודת אפרת.
במידה ועברת הפסקת הריון, מכל סוג ובכל שלב
ואת מעוניינת לספר עליה (בעילום שם),
את מוזמנת להכנס ללינק הזה,
שהוא הרבה יותר משאלון.
זה כלי ריפוי.
זה כלי לאוורר סודות, להעניק להם קצת שמש.
**********************************************************************
דבר אחרון בענייני הפלות.
חני גולד, חברתי היפה והאמיצה
מתמחה כבר זמן רב בליווי אבדני הריון.
בתבונת אין קץ היא קשובה לאופן בו הרחם נפרדת לשלום מעובר ללא דופק
בלי התערבות רפואית כמו ציטוטק או גרידה.
בסל הכלים הרחב שלה קיים ידע רב ומהפכני,
טכניקות גופניות, רגשיות ואנרגטיות
ולמעשה כל מה שאשה צריכה לדעת
בצומת המורכב הזה.
חני מלווה נשים בטלפון או פנים אל פנים
ואחרי שקיבלתי ממנה ליווי ששינה את חיי
אני מתרגשת להכיר לך אותה.
זה האתר החכם שלה, בו תוכלי למצוא גם את מספר הטלפון שלה.
אני מזמינה אותך לשוטט בו, וגם להעביר אותו הלאה.
אומרים שכמעט כל אשה עוברת הפלה עד גיל 40.
מוזר להודות בזה, אבל כנראה שאחת מחברותייך זקוקה לידע הזה, ממש עכשיו.
**********************************************************************
פינת הפרגון
איזה כיף שיש מטפלות טובות בעולם הזה.
זאת אביטל ממחולה, ואני שמחה לפרגן לה במה כאן:
שמי אביטל כהן, נשואה באהבה ואמא ל-5 אוצרות.
מילדותי אני זוכרת את עצמי עם ידיעה פנימית ברורה
שכל מה שקורה לי ברובד הגוף הוא הדהוד של משהו הרבה יותר עמוק ופנימי.
אני מבינה ומרגישה שאי אפשר להתייחס לגוף ולנפש כשני נפרדים
אלא כחלקים שונים של אותו שלם.
לאורך חיינו עקב אירועים לא נעימים שחווינו
(פגיעות מיניות/טראומות/אלימות) הופך להיות פיצול בין הגוף והנפש.
בשנים האחרונות אני מלווה נשים לחזור, לחדש ולחבר מחדש את הקשר עם גופן.
מנסיוני אני רואה שכוח הריפוי נשכח מאיתנו ברגע הפיצול.
אני נרגשת ונפעמת להעניק מרחב
בו תוכלי למצוא מקום להיזכר בכוח הריפוי שיש בך
לשוב להתחבר ולבחור להיטיב.
אני נהנית להיעזר במגוון כלים וגישות שרכשתי במהלך חיי:
קונסטלציה משפחתית/מערכתית,
גינקוסופיה – חוכמת האישה השלמה, התמקדות, עיסוי בטן ועוד ועוד…
ובעיקר מהחכמה הטבעית והאישית שרכשתי דרך מסע חיי
בנוסף אני עורכת קונסטלציות משפחתיות למשפחות שעברו שברים והתרחקויות
ורוצות להחזיר את השייכות וההרמוניה למשפחה.
אני כאן.
אביטל
0525802801
***************************************************************
ולסיום, שיר יפהפה מאת נעמה שקד:
זה הכל לעת עתה, יקירה.
מתפללת איתך שנעשה מקום בגוף
לתורה שתכנס
שיבואו ימים של חסד
של בריאות גוף ונפש
ובריאות החברה כולה.
אנחנו זקוקים לזה.
באהבה,
עינת