בואי נסתכל רגע על הרחם והאיברים הסמוכים לה.
אם הרחם היא המרכז, ה"אני",
השחלות הן כמובן – הילדים, הרעיונות, התוצרים, מה שאני מביאה לעולם.
זה די פשוט, נכון?
הרי השחלות מכילות את שלל הביציות שלנו,
כך שבוודאי שהן מסמלות פוריות והמשכיות.
אבל אם זה ככה –
מה מסמלות החצוצרות?
ובכן, שמעי סיפור.
לפני כמה חודשים הגיעה הנה אישה צעירה ויפה להפליא עם הריון חוץ רחמי
שנתקע בחצוצרה ולא התמוסס על אף הטיפול הרפואי.
לא צברתי נסיון במקרים כאלו,
ולכן, ביתר שאת, ישבתי ליד מיטת הטיפולים,
הנחתי יד על הרחם והאזנתי רוב קשב.
תוך כמה רגעים עלתה תמונה מעניינת.
הרחם והחצוצרה נראו מנותקות זו מזו
ומשום מה, זה נשמע קשור לקשר שלה עם אבא.
המשכתי להתבונן, משתאה ולא מבינה,
והתמונה חזרה על עצמה שוב ושוב
כך שבסופו של דבר פקחתי עיניים ושאלתי אותה
אם היא תוכל לספר לי על הקשר עם אבא.
היא הסתכלה עלי ואמרה – קטע שאת שואלת. אנחנו לא בקשר.
וואוו.
שיתפתי אותה בתמונה שראיתי,
ופיתחנו שיחה מרתקת.
כשהמפגש הסתיים והיא הלכה לה
נשארתי פה מוכת אלם,
ועם שאלה סקרנית מאוד:
מה הקשר בין החצוצרות להורים? לאבא?
מדוע נתק בין אשה להורים שלה יופיע בחצוצרות?
מה המידע שמתגלה כאן בזכותה?
בתוך אותו שבוע הבטא ירדה, סופסוף, וההריון החוץ רחמי התמוסס לו.
מעט אחר כך טסתי לכמה שבועות
ולא המשכתי להעמיק בזה,
אבל כשחזרתי, ראיתי שמישהי תייגה אותי על פוסט בו תורגם חלק מספר עב כרס
ובו מתואר כי ענייני חצוצרות קשורים קשר הדוק לבעיה בקשר עם ההורים.
ישבתי מול המסך ונשמטה לי הלסת.
***
הנה מה שגיליתי מאז:
הרחם מייצגת את האישה,
השחלות – את הקשר שלה עם הדורות הבאים,
והחצוצרות – את הקשר שלה עם הדורות הקודמים.
כמו ילדה שהולכת לה ברחוב, יד אחת לאבא, השניה לאמא
גם החצוצרות כמו נושאות ידיים אל השושלת,
מחברות אותה אל מי שהעניקו לה חיים.
וראי איזה פלא –
בכל חודש מבשילה לה ביצית בשחלה ועושה את דרכה בתפילה למצוא זיווג.
באופן מדהים למדיי בפרספקטיבה הזו –
הטבע לא ברא אותנו עם מעבר ישיר מן השחלה אל הרחם,
ובכל חודש, כשהביצית פורצת מן השחלה אל הלא-נודע –
ממתינה שם חצוצרה ואוספת אותה אליה.
הביצית מתגלגלת לה אל החצוצרה ושם היא תמתין לזיווג והפריה
או תתמוסס לה, במידה וזה לא קרה הפעם.
את קולטת מה אמרנו פה הרגע???
כדי להביא את הדור הבא,
את זקוקה, באופן עמוק, לקשר עם הדור הקודם.
לא סתם הביצית לא עוברת מהשחלה ישירות אל הרחם.
כדי להביא את הדור הבא, עליך להיזכר בשורשים שלך ולהסכים לקבל מהם.
כשאת מכירה בתרומה של ההורים לחייך,
כשאת נמצאת בקבלה עמוקה מהם,
כשאת מוכנה לקבל את האנושיות שלהם על אף כל אתגריה
ולקבל בלב שלם שזו המורשת והשושלת שלך,
מכאן באת,
זו השושלת שהעניקה לך חיים –
כשאת מוכנה לקבל את כל אלו –
את זוכה להביא דור חדש.
מאז שאני מכירה ברעיון הזה,
בא לי לצעוק להורים בעולם –
אתם רוצים נכדים? רוצים את הדור הבא?
תהיו הורים טובים!
תהיו בקשר טוב עם הילדים שלכם!
תשקיעו בקשר הזה!
תהיו אכפתיים!
אל תפילו על הילדים את הבעיות שלכם!
קחו אחריות!
ככל שתעשו עבודה פנימית עם עצמכם ותיטיבו את הקשר עם הילדים,
מעיין האהבה והשפע הזורם בין הדורות יעבור דרככם
וישפיע על הילדים שלכם – ועל היכולת שלהם להביא את הדור הבא.
ומאז שאני מכירה ברעיון הזה
אני לא מפסיקה לחשוב על הקשר בין גדילה, אותנטיות והשתייכות.
***
מכירה את הדילמה?
נראה לי שכל הילדים, בשלב זה או אחר,
נאלצים לבחור בין אותנטיות להשתייכות.
מה מקובל בבית שלנו?
איך מתנהגים פה?
לכל בית יש כללים, הדוקים יותר או פחות,
ובכל בית יש עשה ואל תעשה,
שלעיתים מתנגשים עם הרצון של הילדה לעשות / לקבל / להתנהג / להשמיע קול.
במילים פשוטות,
ילדות וילדים ניצבים שוב ושוב באותו צומת,
נדרשים לבחור בין לעשות מה שבא להם – ושזה לא ימצא חן בעיני ההורים,
לבין לעשות מה שההורים מכתיבים – ולשים בצד את הרצון שלהם.
בצומת הבחירה בין אותנטיות להשתייכות,
ילדות בוחרים בהשתייכות.
זו אפילו לא שאלה.
כי לחיות בלי להיות שייכת – זו לא אופציה עבור בת אנוש,
ובטח לא עבור ילדה או ילד.
להשתייך זה סם חיים, כמו אוכל ומים.
ואז… אז מגיע גיל ההתבגרות
ואותן ילדות ממש מפרצפות מול הראי ואומרות לעצמן –
"למה מה קרה שאני אוותר על האותנטיות שלי?
ההורים שלי כאלה מיושנים ולא מביני עניין!
אני הולכת ביג טיים להביא את עצמי,
ולעזאזל הסיפור של להרגיש שייכת!
אני שייכת לעצמי, ולכל אותן בנות גילי שמחפשות את האותנטיות שלהן ממש כרגע!"
זה שלב חשוב בהתפתחות,
והוא מחזיר את הקול האותנטי, ש-מי יותר מי פחות – הלך לאיבוד בצמתי החיים של הילדות.
אבל אז, יקירתי,
מגיע שלב שלישי.
בשלב הזה את מוזמנת להכיר, סופסוף,
בזה שההורים שלך הם אלו שהעניקו לך חיים,
שהשושלת ממנה באת, על כל מעלותיה, מגרעותיה ומנהגיה המוזרים –
היא זו שהעניקה לך חיים
והיא זו שהביאה אותך עד הלום.
בשלב הזה, אותנטיות והשתייכות יכולות לשבת זו בצד זו.
את גם שייכת לשושלת שלך
וגם משמיעה את קולך בעולם.
את גם שייכת לעבר וגם פועלת קדימה,
גם חלק מ – וגם בונה עולם חדש,
גם מקבלת כל מה שטוב בשושלת שלך
וגם מחייכת באהבה למה שפחות מתאים לך,
ומניחה אותו לצידך עם כוס תה חמה.
וזו, יקירתי,
זו גאולה.
***
שנה חדשה בפתח.
אני מאחלת לך שנה של פסיעה קדימה ואחורה בזמן,
שייכות ואותנטיות,
הגשמה וחיבוק שושלתי מלא שפע.
