אשה יפה ואמיצה שכמותך,
אני כותבת לך בימים קשים ומעורבבים, וגם מלאי אור,
בהם אנשים יקרים ללבנו חוזרים הביתה,
חלקם מחייכים, חלקם פחות,
במגוון מצבים בריאותיים,
והרגשות העזים שוב מתערבלים להם
כאילו כל אחד מנסה לתפוס את מקומו על בימת הלב.
הימים הללו, על כל מורכבותם,
מלמדים אותי שיעור חשוב באמונה, בכוח החיים,
ובחוסן הנפשי והפיזי של בני אדם,
שמפתיע (אותי) בכל פעם מחדש.
***************************************
במעבר חד,
הרעיונות הראשונים למילים שאת קוראת כעת
נובטים בעודי יושבת על ספסל בארומה,
בלב קניון הומה אדם.
יצאתי לחופשה בת יומיים עם בנותיי האהובות,
ואני נוכחת, שוב,
שההגדרה שלהן לכיף
לא תמיד תואמת את ההגדרה שלי… 😉
בעוד הן מסתובבות עם כרטיס האשראי שלי
אני יושבת כאן ומהרהרת בתפוח שמתגלגל לו מהעץ,
וככל שהזמן מתארך,
אני שמה לב שהורות והוראה מצלצלות דומה,
ומחשבותיי נודדות למורות שלי.
אז הנה: הוראה מעוררת השראה.
אתחיל בסיפור.
לפני 14 שנה פתחתי פרק חדש בחיי,
ונסעתי ללמוד הנחיית מודעות לפוריות
אצל מיכל שונברון.
בזמנו, זה היה תחום אזוטרי,
נחלתן של נשים ספורות ויודעות דבר,
ואני הייתי נרגשת מאוד להיות חלק ממנו.
הרבה קרה באותן שנתיים.
למדנו, חקרנו, יצרנו, שאלנו שאלות טובות,
התבלבלנו, מצאנו דרך וחוזר חלילה.
אבל הרגע שמסמל בעיניי יותר מכל
את דרכי ההוראה של מיכל,
הוא זה:
לאחר כשנה של לימודים,
נתבקשנו לנסח באופן בהיר ומפורט
את המטרות האישיות שלנו
בתור מנחות השיטה.
מה חשוב לך שיקרה בסדנה?
לאן את חותרת?
ואיך תגיעי לשם?
אני זוכרת את עצמי לועסת את העיפרון ומחפשת מילים.
ניסחתי משהו צולע והצגתי אותו למיכל.
היא חזרה אלי עם שאלות נוספות:
מה הדבר שאת רוצה להעניק לעולם?
מה המסר שאת רוצה להנחיל, ולמה דוקא הוא?
מממ… לא אשקר לך.
זה היה מעצבן.
מה הסיפור? רציתי לומר לה
ספרי לנו מה המטרות שלך, נעשה "העתק הדבק" וזהו.
אבל מיכל לא ויתרה.
היא לא רצתה שנהיה דומות לה.
על אף השנים הרבות
בהן שייפה ודייקה
את המטרות, היעדים ואופני ההוראה שלה,
היא לא רצתה העתקים שלה.
היא רצתה את הלב, התשוקה והחזון האישיים
של כל אחת מאתנו.
לכן היא התעקשה.
אחרי כמה וכמה עפרונות לעוסים,
הגעתי לזה:
בשלב הזה מיכל היתה מרוצה,
והאמת – גם אני 🙂
14 שנים חלפו.
לפני 4 שנים הפסקתי ללמד נשים
לעקוב אחרי הפרשות ולמלא טבלאות,
ובכל זאת –
אני חשה שקבוצת ההשתייכות המקצועית הראשונה והמשמעותית שלי –
היא קבוצת מנחות השיטה.
לא מזמן, האשה האדירה הזו חגגה 70.
איזו התרגשות!
התכנסנו לחגיגה.
ישבנו שם יחד,
נשים בגילאים שונים – תלמידותיה מתקופות חיים שונות,
וכל אחת סיפרה מי זו מיכל עבורה.
החדר נמלא חום, דמעות, צחוק ומלא מלא אהבה.
רק בחלוף כמה ימים אני קולטת
שכחצי מהיושבות במעגל – בדיוק כמוני –
כבר לא מנחות את השיטה.
תחשבי על זה רגע:
היא השקיעה בנו את הנשמה,
ומסרה לידינו בנדיבות ידע, כלים ונסיון חיים
כדי שנרבה תורה בעולם.
אנחנו הלכנו עם זה לאורך שנים,
וכשבחרנו להמשיך למחוזות אחרים
הם נותרו, תמיד,
מחוברים לחזון אותו הצבנו בזכותה,
אי-אז בראשית הדרך.
התבוננתי על מיכל במעגל הזה.
היא נראתה מאושרת,
וסיפרה כמה זה מרגש עבורה
שהחזון שלנו להנחות נשים להרגיש בבית בתוך גופן
מתממש באופנים רבים ושונים מכפי שאפשר לדמיין.
כפי שכתבתי אז, בחזון האישי שלמדתי לנסח –
שמ"פ זה לא העניין.
החיים הם העניין,
והאופן בו את מתמקמת בתוכם.
********************************************
אז… אני הולכת עם המחשבות הללו,
על הוראה מעוררת השראה,
כזו שמאמינה שהזרעים שאת טומנת באדמה ינבטו ויגדלו בקצב ובאופן שלהם,
וחושבת על הפרק בפודקאסט משחקות באש ששמעתי לאחרונה,
בו תמר אוחנה מתראיינת ומספרת על השחלות.
הקטע עם השחלות, כך אומרת תמר,
הוא דוקא בהרחבה שלהן:
בתור ביצית אני מסתובבת כאן כבר משנות החמישים,
וחלק מהביציות שלי ימשיכו לחיות כאן עוד עשורים אחרי לכתי.
*******************************************
וזה מביא אותי לכמה שאלות טובות אודות הוראה והורות:
עם יד על הלב:
מה זה עושה לנו כשהבנות שלנו הולכות בדרכנו, צלמנו ודמותנו?
מה זה עושה לנו כשהן בוחרות בנתיב שלהן?
מה זה אומר עלינו?
עד כמה אנחנו מוכנות לאפשר להן ללכת בדרכן,
ולהמשיך לאהוב, להוקיר ולתמוך בהן?
ואולי זה הפוך?
כמה אהדה וגאוה יכולות לצמוח בתוכנו,
כשהן דוקא לא העתקים שלנו?
אני יושבת כאן בארומה וחושבת על מירב יעקב,
אשה יקרה ואמא של שובל הי"ד,
שנרצח בידי בני עוולה בנובה.
נזכרת בה יושבת בשבעה ואומרת –
אם הייתי יודעת שהקעקוע על ידו
הוא מה שיזכה אותנו לזהות את הגופה שלו ולהביא אותו לקבר ישראל –
לא הייתי מתחלחלת ממנו כל כך.
תאהבו את הילדים שלכן, היא מפצירה במנחמות הרבות היושבות במעגל,
את החינוך תשאירו לעולם לעשות.
בפרפראזה על השיר של מאיה טבת דיין,
אני מכירה בכך
שיש בי חלק אמהי חסר בטחון
שעדיין צריך מהן אישור;
חלק שעדיין מעדיף שהן ילקטו איתי צמחי מרפא
במקום ללקט חולצות בקניון
כדי שאני אקבל אישור לבחירות שעשיתי בחיי.
וכשאני פוגשת את החלק הזה…
משהו בגוף שלי נרגע ומתרחב
כך שעל אף שאני לגמרי בגפי על הספסל בארומה,
אני מחייכת מאוזן לאוזן.
המחשבות שלי נקטעות כשהן חוזרות מאושרות
עם שקיות בידיים.
הו,
מה זה משנה, כל זה.
אני כל כך אוהבת אותן.
בחופשת הבנות הקצרה הזו
אנחנו רוקדות עם מוסיקה בפול ווליום,
עורכות סיבובי קניות
ולקינוח משתרעות
על חוף הים לפני שקיעה.
סך הכל,
גם סיבוב קניות
הוא דרך לרחוש לעצמך ולבריאותך כבוד.
********************************************
ועכשיו כמה המלצות חמות:
בשעה טובה אנחנו פותחות את מועדון ראויה לאהבה.
המועדון מיועד לבוגרות הקורס הנפלא ראויה לאהבה:
נפגש אחת לחודש, ונדלה כלים להתמודדות עם סוגיות חיים
מתוך המבנה האנטומי שלנו.
הנה טעימה מתוך המפגש הראשון, שיעסוק הפעם בשפע ומחסור.
ההרשמה למפגשים מכאן!
**********************************
מביאות גאולה לעולם
אי-אז, בתקופת הקורונה הארורה,
קראתי ספר ששינה את חיי בשם WILD POWER
ובהחלטה של רגע תרגמתי את עיקרי הדברים
לסדרה ששינתה אותי מבפנים –
וגם את חייהן של מאות הנשים שהשתתפו בה.
לאחרונה הגיע אלי תולדה של אותה סדרה:
ערכת קלפים יפהפיה להתבוננות מחזורית,
מבית היוצרת נעם ארז.
כשהתבוננתי בקלפים מצאתי בהן מילים מהספר ומהסדרה,
ועוד רבות ואחרות, מגוונות ועשירות כל כך.
אני נרגשת.
כפי שתמר אומרת –
היצירות שלנו ימשיכו כאן עוד הרבה אחרינו,
והן יעשו זאת באופנים מעוררי השראה –
שאנחנו בכלל לא מסוגלות לדמיין.
מידע נוסף תוכלי לקבל מנעם ישירות מכאן,
אני בקושי מתאפקת מלגלות את אזנך
שהספר המדהים הזה מתורגם לעברית,
ובקרוב מאוד יגיע להדפסה.
מידע נוסף בקרוב!
*************************************
יצירה נפלאה נוספת שתצא לאור בקרוב
הינה – ספר המחזוריות הנשית
מאת אור סהר רז.
הספר האסתטי והמושקע הזה
מביא סיפורים אישיים של נשים
בטווח גילאים בן 70 שנה
ופרקי ידע מרתקים ועשירים בתוכן ובמראה
אודות מחזוריות, במובניה הרבים מספור.
יצא לי לפגוש את אור בתחילת הדרך,
ועכשיו, כשקמפיין ההד-סטארט שלו נפתח,
אני מתרגשת יחד איתה.
**************************************
פעם נכחתי בשיחה מרתקת של בכל סרלואי.
כשהיא הסתיימה, נפגשנו לרגע,
והיא סיפרה לי עד כמה הפרק אודות מחזוריות נגע בה,
וכיצד התוכן הזה משמח את לבה וחייה.
לכן,
התרגשותי גברה שבעתיים כשהדברים הופיעו בספרה האחרון,
אותו אני קוראת בשקיקה.
במבט נוקב ומפוכח היא מפליאה לכתוב אודות גוף, אשה, מרחב
והקריאה בו מענגת ומעוררת מחשבה.
ממליצה מאוד מאוד!
**************************************
לקורס החשוב חשוב הזה יש מספר מלגות!
אם התחום מדבר אליך – היכנסי לקרוא פרטים נוספים,
ובמקביל – צרי קשר עם נעמה פלסר, במספר 050-8855946.
שאי ברכה!
************************************
לא יכולה לסיים בלי שני השירים הללו,
שכמו נכתבו בדיוק לרגע הזה:
השחלות מרחיבות את הקיום שלנו.
מתפללת לזכות להיות נציגה ראויה
בתאי גופם ונפשם של הדורות הבאים.
**
אם השאלות הללו נוגעות גם בך,
אשמח לשמוע ממך הרהורים ומחשבות בנושא.
אוהבת, ומתפללת לחזרת כל החטופים,
לנצחון במלחמה הכואבת הזו –
ואפילו, יום אחד, לשלום.
שיהיה לנו טו בשבט עתיר טובה וברכה.
אוהבתותך,
