בהמשך לעז העקשנית

לא נעים לי לומר לו – לא.
האמת, הוא גם לא יודע לשמוע את הלא שלי.
עושה פרצופים.
נהיה קר.
פאסיב אגרסיב כזה.
לפעמים אני כל כך כמהה לחיבוק וחום ממנו,
אבל כבר לא נעים לי לבקש אחרי שהוא סגר בפניי את הדלת.

לא נעים לי לומר לו – לא
אז אני אומרת לו – כן.
אבל הגוף שלי, הגוף שלי לא יודע לשקר
וגם אם אני יודעת להעמיד פנים,
הפנים התחתונות שלי לא טובות בזה
הפנים התחתונות שלי אומרות את האמת
רקמות הגוף שלי אומרות את האמת

הן אומרות – לא נעים לנו
בשרי נעשה חידודין חידודין
הגוף שלי מוציא מדקרות קטנות, מנסה לומר בכל כוחו – לא.
אני לא קשובה לזה.
גם הוא, לכאורה, לא קשוב לזה,
אבל גם הגוף שלו לא יודע להעמיד פנים
גם הגוף שלו רגיש, מקשיב, קולט
והגוף שלו מרגיש כרגע דחוי מאוד
כך שגם אם הוא ממשיך לגעת ומתפקד, לכאורה, מצוין
משהו בתוכו נדחה, נמעך, משתבלל.

אחר כך הוא שמח, לכאורה
בפנים הוא עצוב.
יש בו משהו שמרגיש כעת מאוד מאוד דחוי
אבל זה נשאר ללא מילים

קשה לתת מילים לתחושה גופנית עדינה ועזה שכזו
קשה לתת מילים לתחושה שכזו, כשהמילים המדוברות הן הפוכות לגמרי
קשה להבין שהרגשת לא כשאמרו לך כן
הוא מעמיד פנים שהתשובה היתה כן
הוא יודע עמוק בתוכו שהתשובה היתה לא
יש בזה משהו מקטין מאוד
נוצרת בושה
נזרע זרע של ריחוק.

עם הזמן כבר לא בא לי חיבוק ממנו
אני, שפעם כמהתי לחיבוק
פשוט לא רוצה
משהו בגוף שלי מזהה שחיבוק יוביל לזה ששוב אעמיד פנים
ומניח שם סייג.

20 שנה קדימה
הגוף שלי כבר לא ירצה כלום.
שום מגע, שום קרבה
יימאס לו מכל העמדות הפנים
וכאילו משום מקום
אמצא את עצמי אומרת לאאאא
לכל התקרבות
אמצא את עצמי בזוגיות, אבל לבד.

זה יהיה עצוב ולא נבין איך הגענו לשם.

לכל זה יש גם אופציה ב',
ואותה אפשר להפעיל בכל רגע נתון.

אופציה ב'
לוקחת בחשבון שאנחנו, בני האדם
רגישים מאוד לפתחים.
חשוב לנו שפתחי הגוף שלנו יוציאו את מה שמתאים לנו – ובמקום המתאים
ושלא ייכנסו אליהם אורחים לא רצויים.
כולנו סובלים מגרגר חול בעין, יתוש מזמזם באוזן
אף אדם לא אוהב שמאכילים אותו בכוח
וכולנו נבוכים מהפרשות גוף שיוצאות במקום הלא נכון.

אנחנו, בני האדם, רגישים לפתחים.
גם בפתח הבית אנחנו בתשומת לב
מקישים על הדלת, ממתינים להזמנה להכנס

באופציה ב', אנו רוחשים כבוד לרגישות המולדת לפתחים.
אני קשובה מאוד מאוד לגוף שלי
והוא קשוב מאוד מאוד לגוף שלו
כשהגוף של מי מאיתנו אומר לא
הוא יודע מה הוא אומר
אפשר לסמוך עליו
אפשר להאמין לו
אפשר להקשיב לו
בלי לנסות לשכנע אותו שחייבים, שצריך, ששלום בית

אפשר להסכים להקשיב.
הוא חכם.
הוא יודע.

עונג והתכווצות לא באים יחד.
כשאני לא מקשיבה ללא שלי
והולכת נגד הגוף
העונג לא מגיע
הגוף לא "לומד" להתענג עם הזמן,
הוא לא משתכנע
והוא לא נפתח.
להיפך,
כמו כל אדם שפוי
הוא מתגונן, מרים חומות.

אבל באופציה ב',
אנחנו מכבדים את הלא שלו,
וכשאני באמת מכבדת את הלא של הגוף שלי
בו זמנית אני גם אומרת כן
כן ליחסים מכבדים
כן למרחב נעים שיש בו כבוד לפתחי הגוף
כן לבקשת רשות
כן לעונג.
הללויה. 🍃