לריפוי יש צורות רבות

זה בוקר מוקדם.
קפוא בחוץ. 

אני נכנסת לבית קפה, מקוה להעביר פגישת זום בת שעה במקום חם ונוח.

בכניסה יושב בחור.
-בוקר טוב, הוא אומר לי,
את רוצה להכנס?
-כן, אני אשמח.
-אחלה, הוא עונה,
המלצריות עוד לא הגיעו,
אבל את ממש מוזמנת להכנס פנימה.
חם בפנים. 

-תודה, אני עונה לו.
נכנסת, מניחה את המחשב על השולחן
מחפשת בגופי את השירותים

הוא ניגש אלי:
-המלצריות עוד לא כאן,
אבל אני יכול להכין לך כוס קפה.
רוצה?

איכשהו הוא קולט את ההיסוס על הפנים שלי,
עוצר ואומר:
-היית בדרך לשירותים?
תחזרי אלי כשתסיימי, אכין לך משהו חם. 

איך הוא קלט? אני תוהה לעצמי.

חזרתי:
-האמת שממש אשמח לכוס תה.
יש לך?
-ג’ינג’ר לימון דבש? הוא שואל
-כן, בדיוק, אני עונה. 

מתיישבת ליד המחשב,
מתחברת לזום ולאזניות,
כוס ג’ינג’ר דבש לימון בין הידיים
ואני שוקעת לתוך הפגישה. 

כעבור זמן מה הוא עובר לידי
וקולט שאני ממשיכה לאחוז בספל הריק.
-לעשות לך refill ? הוא שואל
-כן, אני מהנהנת. אשמח.
הוא חוזר עם ספל מלא.
אני שוב אוחזת בספל החם,
הידיים שלי כבר לא כל כך קרות עכשיו.

הפגישה נגמרת,
אני סוגרת את המחשב
ומבקשת מהמלצרית חשבון.
כשאני באה לצאת,
אני מחפשת אותו רגע במטבח. 

-תודה לך, אני אומרת לו.
ממש ראית אותי הבוקר. 

על פניו מתפשט חיוך מאוזן לאוזן. 

לריפוי יש צורות רבות.