לא מזמן פגשתי מישהו
ששפך עלי את כל הביוב שלו,
האשים במיני האשמות מצוצות מהאצבע,
וכשלא הבנתי על מה המהומה –
מצא בחוסר ההבנה שלי צידוק לכך
שהוא צודק,
ואני באמת בנאדם אטום וחסר רגישות.
מה אני אגיד לך,
נעים זה לא.
אבל מה שהדהים אותי
זה שלראשונה הכרתי
במנגנון התגובה שלי במקרים כאלה:
כשתוקפים אותך – תתנחמדי עוד יותר,
תהיי חשופה, אמפטית, אולטרה-רגישה
אולי זה יגרום לתוקף להכיר בכך שגם את בנאדם
אולי ככה הוא ירפה.
הו,
זו היתה תגלית מדהימה ומצערת
לראות איך אני רק מחייכת יותר רחב
כשמישהו חטף עלי את הג'ננה.
ואחרי שהלכתי זמן מה שמוטת זנב,
נדהמת ועצובה מההתנהגות הזו שלי,
אלוהים שלח לי דרך Ella Tzuberi
לינק לפודקאסט חושבים טוב עם יהודית כץ – פסיכולוגיה חיובית ביומיום
ומפה לשם התגלגלתי לפרק 106
והו מה גיליתי שם!!
ובכן,
התגובה להתנהגות תוקפנית עשויה להיות, כידוע,
FIGHT, FLIGHT OR FREEZE
או בעברית –
כשמישהו תוקף אותי,
גזע המוח יבחר להלחם, לתקוף או לקפוא.
עד כאן הדברים ידועים.
אלא שלמנעד התגובות מול תקיפה יש אופציה נוספת:
TEND AND BEFRIEND
את התגובה הזו תמיד הבנתי כך –
כשכולנו תחת איום, אנחנו נוטות להתקבץ יחד
ולעזור זו לזו.
אבל בפודאקסט הן אומרות משהו שפוצץ לי את המוח:
כשאני חווה איום, אני עשויה להפעיל את האופציה הזו
של להתחבר ולהיות נחמדה –
ביחס למי שתוקף אותי.
כלומר, להיחשף, לרצות, להיות עוד יותר רגישה ומבינה ומכילה
מתוך מחשבה אבולוציונית שאולי ככה יכאב לי פחות
אולי ככה יתחשבו בי
אולי ככה אוכל להציל משהו.
הוהוהוהוהו
ואני כבר חשבתי שזה רק אצלי, ההתנחמדות הזו
שלא רק שלא עוצרת את התקפנות
אלא גם מבאסת את יומי
הוהוהוהוהו
כמה נעים לגלות שזה אבולוציוני!
ואיזה מרחב בחירה חדש נפתח לי שם.
תודה.
