מי שמכירה אותי בחיים האמיתיים יודעת
שאין לי עניין מיוחד עם חפצים, תכשיטים, בגדים
מי שמכירה אותי יודעת
שלעולם לא אזכור מה היא לבשה בפעם שעברה בה נפגשנו
למרות האמור לעיל
פעם פגשתי אשה שלבשה גופיית טריקו פשוטה
ועל צווארה שרשרת אלמותית. א ל מ ו ת י ת.
ואני, שאין לי עניין בתכשיטים,
נאלצתי לגייס את כל הסופר אגו שלי
כדי לא לגשת אליה, להסיר את השרשרת מצווארה
ולנכס אותה אלי.
גייסתי.
בחביבות מעושה, כאילו אני לא על סף עלפון
שאלתי איפה קנתה.
שלחה לי לינק.
נכנסתי, רכשתי, זהו.
אין לי עניין בתכשיטים.
עבר מלא זמן, השרשרת לא הגיעה.
פתאום נזכרתי בזה.
כתבתי מייל.
קיבלתי תשובה – מחר השרשרת אצלך.
קצת מוזר, בהתחשב בעובדה שמדובר בהזמנה מדרום אמריקה.
לא התעכבתי על זה,
אין לי עניין בתכשיטים.
למחרת טלפון
רנו חבוטה עוצרת ליד ביתי
אשה מתוקה מגיחה ממנה, נושאת קופסת קרטון יפה
זה ערב, קריר בחוץ
היא מסתכלת לי בעיניים ואומרת:
שלום, אני טליה
אנחנו זוג ישראלים שגרים בקולומביה
ומשמרים אמנות של האינדיאנים המקומיים
הגענו לביקור בארץ, אז הבאתי לך את השרשרת שהזמנת.
את יודעת מה הזמנת?
אני פוערת פה.
טליה ממשיכה:
הזמנת שרשרת שנשות השבט מכינות כשהן מקבלות את הווסת הראשונה
בכל חודש מחדש, עם בוא הווסת שלהן, הן מאריכות את השרשרת
כך שלאשה בוגרת יש שרשרת ארוכה למדיי
המכסה את כל החזה.
הכנו לך שרשרת של אשה בוגרת,
וצירפנו תמונה של הנשים שהכינו אותה עבורך.
קחי בחשבון שזו שרשרת טקסית
היא שומרת על הלב
ונשים עונדות אותה באירועים מיוחדים
כמו זמן וסת, הריון…
צירפנו לך כאן גם טקס אותו כדאי לך לערוך
לפני שאת עונדת אותה לראשונה
זה ערב, כאמור
אנחנו על הכביש ליד ביתי
אין לי עניין עם תכשיטים
הפה שלי שמוט כמעט עד האספלט
אני אוספת אותו ועונה לה:
טליה, שלום
אני עינת
את יודעת במה אני עוסקת?
