קיבלתי!!! – פרק 14

אחרי 4.5 חודשים פתאום הגיעה הווסת שלי.
זה היה ביום החמישי שלנו בהר הגבוה בסיני. ההרים היו אדומים ויפים, הבוסתנים הוריקו, הבריכות היו מזמינות לשחיה.
בלילה ישנתי תחת שמיים מכוכבים עד אינספור והלב שלי המה.

ובבוקר היום החמישי של המסע פתאום וסת.
וסת.
אמיתית, אדומה ויפה, רירית ונוזלית.
מרוב התרגשות התחלתי לרקוד ולרוץ ברחבי הבוסתן.
קיבלתייייי! צעקתי לחברותיי למסע. קיבלתייייי!!

באחת העצירות בירידה מההר חזרה לסנטה-קתרינה ישבתי רגע והנחתי יד על הרחם.
אני מתרגשת, התחלתי לומר לה, אני מתרגשת. כבר חשבתי שהווסת שלי לא תחזור לעולם.
איזה מלכה את שהבאת לי ככה וסת בהרים האדומים האלו.
אני אגיד לך משהו, היא מייד ענתה.
את הולכת לדיקור, את שותה טינקטורות של צמחים סיניים, את לוקחת אשווגנדה – וכל זה טוב ויפה.
אבל מה שאת באמת צריכה זה להיות בטבע. להיות הרבה יותר בחוץ. לישון בחוץ.
וכשאת עושה את זה, אני מסתנכרנת עם גרמי השמיים ביתר קלות ומביאה לך וסת. 

את אמיתית? הדמעות בצבצו לי מקצות העיניים.
כן, היא ענתה. אני אמיתית לגמרי.
בנהיגה הארוכה מאילת הביתה פתאום נופל לי אסימון.
יש ערב ספציפי בשבוע בו אני יכולה לצאת לישון בטבע.
כל מה שדרוש לי זה נחישות.
אני יכולה.
כשאני נוחתת בבית אי שם בחצות, לילה לפני ראש השנה,
אני פותחת יומן ומסמנת את הכוונה החדשה שלי. 

שלושה שבועות אחר כך, קמפינג באצבע הגליל.
זה סוכות והעצים מרשרשים מעלינו, הלבנה במילואה, האדמה ירוקה והומה מנגינות של סתיו.
לקראת ערב תחושה משונה בעולם התחתון – והופ. הנה וסת. 

וסת!
עוד וסת!!
אני ביום ה-21 והיא פה. אדומה, יפה, רירית ונוזלית. 

את אמיתית? אני שמה יד על הרחם.
כן, היא מחייכת. אמרתי לך מה את צריכה. שאפו עליך שיצאת ככה לישון בחוץ.
באמת שאפו לי. אין מה לומר. אני מתנהגת כאילו אני בפנסיה, יוצאת לטייל ולשוטט,
ישנה בחוץ ועוד מקבלת מחמאות 😂

בתמונה: וסת וגמל. מה יכול להיות יותר טוב מזה?

———————-

ועכשיו להודעה חשובה: 

קרן פטר – מאסטרית לרפואת צמחים ולריפוי בכלל – ואני הקטנה –
התחלנו לרקוח יחד קורס נוגע ללב ולרחם לנשים בגיל המעבר.
יש משהו ספציפי שתרצי שנדבר עליו?
נשמח מאוד לשמוע. מוזמנת כתמיד לכתוב לי במייל חוזר: office@einatlev.com.

כמו כן ניתן לעקוב אחרי הבלוג גם דרך קבוצת הווטסאפ השקטה הזו. להצטרפות לחצי כאן.