מעוררות רחמים

אשה אחת גילתה שאין דופק.
זה היה עצוב מאוד,
והיא החליטה ללדת בעצמה.
במקום לקחת ציטוטק, היא הלכה הביתה וחיכתה.
קרה כך וכך, והלידה התרחשה בבית.
כמה ימים מאוחר יותר,
התקשרה אליה חברה ממקום אחר בארץ,
הרחק הרחק משם.
החברה הזו היתה בסיטואציה דומה,
אבל בשבוע מתקדם יותר.
זה היה עצוב מאוד מאוד.
זה היה הריון מרובה עוברים.
החברה הזו, שהיתה לבדה, אי-שם בבית חולים,
התקשרה אל אותה אשה
כדי לבקש ממנה לתת לה יד ולתמוך בה.
אותה אשה לא יכלה לבוא.
אבל היא מצאה דרך אחרת להיות חברה:
היא הדליקה נרות,
נכנסה למיטה
ואמרה לעצמה –
אני עברתי הפלה,
החברה שלי צריכה לעבור הפלה –
אז אני אעשה לעצמי עיסוי רחם עבור שתינו.
וככה היא שכבה במיטה החמה שלה
לצד האיש שלה
ועשתה לעצמה עיסוי בבטן
וכל אותו הזמן היא חשבה גם על עצמה ועל העובר שאיבדה
וגם על החברה שלה, שנמצאת לבד אי-שם בבית חולים רחוק, לבדה
ועל העוברים כולם, שנדם לבם
ועיסתה ועיבדה ונפרדה
וכשהיא סיימה היא הלכה לישון.
בבוקר החברה התקשרה לספר לה
ששק ההריון יצא בשלמותו
עם העוברים
ובלי שום התערבות רפואית.
אין לי מילים נוספות.