מסע

אחת השאלות המסקרנות במבנה מערכת הרביה
היא השאלה למה הביצית צריכה לעבור כזה מסע אל הרחם.

כשאנחנו מתבוננות באיורים אנטומיים נוכל לראות
שהשחלות, בהן נמצאות הביציות שלנו –
מחוברות לרחם על ידי רצועות.
כל ביצית מעוניינת להשתחרר מן השחלה,
לפגוש את בחיר לבה,
להתחלק ולהפוך לצביר תאים,
להגיע אל הרחם, להיקלט בה ולהפוך לעובר.
את המסע המפותל הזה עושות הביציות דרך החצוצרות,
ומשום מה –
הן לא עוברות אל הרחם באופן ישיר.

מוזר… לא?
למה זה צריך להיות מפותל כל כך…?

אחד ההסברים היפים לזה
שמעתי מבועז ניחאיסי,
מורה גאון לתנועה ופילאטיס.

וכך הוא אומר:
כשמסתכלים על מערכת המין הנשית אפשר להבחין בזה
שהפות – נרתיק – רחם – חצוצרות הן למעשה מעבר פתוח.
כלומר, לא פתוח לכל דבר –
אל הרחם ממש קשה להכנס –
אבל פתוח באופן כזה שתדרים נכנסים פנימה,
עוברים את חלל הרחם, ודרך החצוצרות נשפכים אל חלל הבטן.

יש לזה משמעות רגשית ואנרגטית.
קרה לך פעם שנכנסת לחדר עם אנשים שמעולם לא פגשת
והרגשת מייד משהו לא נוח בבטן?
או להיפך, שעלו בך בתוך רגע פרפרים ותחושה נינוחה?
קרה לך פעם שניחשת למה הצד השני זקוק –
עוד לפני שהוא הביע זאת בקול?
קרה לך פעם שידעת להרים טלפון לחברה בדיוק בזמן,
פשוט כי הרגשת אותה?

כמו גלי רדיו, התדרים בין בני אדם עוברים בינינו בשקט
והפות קולטת אותם
הם נכנסים פנימה אל הגוף ומגיעים לחלל הבטן
ולכן – כך טוען בועז – אנחנו מרגישות בבטן לא מעט דברים. 

אז מה הקשר לשחלות?
השחלות מכילות את הפוטנציאל הגנטי שלנו –
המקום שזקוק להכי הרבה שמירה,
המקום בו לא נרצה השפעה נרחבת כל כך של תדרים מבחוץ.
לכן,
הן שמורות כקפסולה סגורה,
והביצית נאלצת לערוך את המסע שלה אל הרחם דרך החצוצרה,
ולא באופן ישיר.

יפה, לא?
יש מקום שמור בתוכך.
יש מקום שאינו ננגע.
יש מקום אחד מלא שקט.

תודה למיטל פאר, יוצרת הסדרה אנטומיה אינטימית,
על האיור המצוין.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך