מה יהא על הדורות הבאים?

אני חוששת שאין דרך יפה להגיד את זה:
מה שאנחנו חוות בתקופה הקשה הזו,
ישפיע, ללא ספק, על הדורות הבאים. 

ואני לא מתכוונת רק לאופן בו החברה שלנו תשתנה,
המדינה תשתנה,
אופני השיח ישתנו
והאמון שלנו בשכנים החולקים איתנו את אותה פיסת אדמה ישתנה אף הוא. 

אני מתכוונת למה שכבר כתבתי עליו בעבר:
להשפעה של מה שקורה כעת על הביציות שבתוכנו.
עמוק באגן שוכנות להן שתי שחלות.
גודלן כגודל שקד. זה הכל.
צבען כצבע הפנינה.
המרקם שלהן מצולק, כמו תות עץ. 

בעברית,
שחל הוא אריה
כך ששתי השחלות הקטנות הללו
הן איברים רבי עוצמה.

יושבות להן השחלות בתמימות מעושה בתוך האגן,
אך משפיעות באופנים שלא אוכל לתאר גם בעשרות פוסטים
על מערכות הגוף השונות והתאים כולם:
עור, שיער, מצב רוח, בטחון עצמי, עיכול, תנועה,
גמישות, קול, ועוד כהנה וכהנה.
בתוך השחלות – ביציות רבות,
ובעזרת השם כמה מהן יהפכו להיות יום אחד – הילדים שלך. 

במידה ותהרי בת –
השחלות שלה יכילו – עוד כשהיא משייטת לה ברחם –
את הביציות שיהפכו יום אחד, בעזרת השם, להיות הנכדות והנכדים שלך.
המידע המטורף הזה בעצם אומר
שמה שאת חווה עכשיו משפיע על הנכדים שלך
ומה שסבתך חוותה בזמנו – השפיע עליך.
עם המידע הזה יש הרבה מה לעשות,
בייחוד כשאנחנו בוחנות לעומק העברה בין-דורית,
ואת האופן בו טראומות עוברות בשלשלת הדורות.
אבל עם המידע הזה יש גם הרבה מה לעשות
כאן ועכשיו
כשאנחנו בעיצומה של תקופה טראומטית ומטלטלת,
ואנחנו נושאות בתוכנו את פוטנציאל הדורות הבאים. 

ממש לאחרונה שמעתי ממישהי
שהאמון שלנו בטוב לבם של אנשים התרסק ב7.10
וכדי לפצות על כך,
רובנו מנסים להיות קצת יותר אנושיים.
להקפיץ סיר מרק,
להעלות טרמפיסטים,
להתעניין בשלום המוכרת במכולת.
להפיץ טוב, אור, תקוה ויד מושטת,
לחבק ולהתחבק,
לחזור ולהרגיש שהמין האנושי עוד יכול לבחור בחיים. 

כך שהתקופה הזו, שמצלקת אותנו כל-כך
מביאה איתה גם רגעים רבים מספור של אנושיות, חמלה, טוב לב ותקוה
ואת הרגעים הללו ממש אנחנו יכולות להעניק לשחלות –
ודרכן אל הדורות הבאים,
כדי שכל נכד ונכדה, נין ונינה
ישאו בתוכם זכרון של *גם וגם*,
ובצל הקושי – ישאו גם אור.

מה זה אומר בפועל?
קחי לך רגע.
היזכרי בתמונה אחת מהימים האחרונים,
של אנושיות, חמלה, טוב לב
שקיבלת או הענקת,
צפית בהם או שמעת עליהם.
משהו קטן. 

תני לגוף שלך להשטף בחמימות,
ואז… הטעיני בה את כפות הידיים שלך
והניחי על השחלות
(כלומר, על הבטן התחתונה, מבפנים לעצמות האגן).
שלחי אליהן זכרונות של טוב לב
זכרונות של חום אנושי
זכרונות של תקוה. 

שימי לב מה קורה לך בגוף.
אולי, ממש עכשיו, מפציע לו חיוך.
אולי, ממש עכשיו,
את משתתפת בצעד חתרני ורדיקלי
של משלוחי אהבה טהורה אל הדורות הבאים.
מי יודעת,
אם נתרגל זאת כל ערב, כולנו,
מה נצמיח בעולם?

נ.ב
הדברים אמורים לכל אשה, בכל גיל ובכל מצב פוריות,
שכן גם אם כבר סיימת ללדת –
ההשפעה האנרגטית שלך על צאצאייך קיימת גם קיימת –
והיא נמשכת מן השחלות הלאה והלאה בשושלת. 

****

תודה לתמר אוחנה על היצירה המשותפת של התרגיל הזה,
שנבע תוך כדי הכנת הסדרה ראויה לאהבה.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך