לקרוא לילד בשמו

אזהרת טריגר: שכול אחרי לידה.

🍃🍃🍃
זה היה 23.5.2022, יום שלישי.
על הבוקר קיבלתי הודעה משמחת מאחותי שנולד לה תינוק.
שעתיים אחר כך, אמא שלנו התקשרה ובקול חנוק סיפרה שהוא נפטר.

מלאכי, התינוק הקטן של אחותי, נולד עם מום בלב.
הצינתור לא עזר, ושעה וחצי אחרי הלידה הוא החזיר את נשמתו לבורא.

מצאתי את עצמי מתקשרת לאחים ומספרת להם (תפקיד מבאס מאין כמותו) ואחר כך,
נכנסת לאוטו ונוסעת עד בילינסון, כדי להיות איתה – איתם – איתנו ביום הנורא הזה.

שנתיים וחצי חלפו מאז.
בחסד גדול נולדה להם שקד, תינוקת בריאה ומשמחת מאוד, שבועיים לפני ה7.10.
בלחץ הזמן, המלחמה והמילואים לא הספקנו לחגוג לה, וצרות חדשות השכיחו צרות נושנות.

ובכל זאת,
לאורך השנים הללו יצרו איתנו קשר לא מעט אנשים שקרה להם משהו עצוב דומה.
חלקם ביקשו עצה טובה, אחרים שאלו על הבחירה להיות בקבורה, או איך להודיע למעגלים סביבם.

כך שכעת, שנתיים וחצי אחרי, בחרנו לעצור רגע ולהקליט שיחה;
פרק בפודקאסט שלא קיים, על אותו יום קשה ומה שלמדנו ממנו.

🍃🍃🍃
אנחנו מקווים שאף אחד, אף פעם, לא יעמוד בסיטואציה כזו.
אנחנו מקווים שהאופן בו אודיה ודניאל, אחותי וגיסי, בחרו להתמודד עם המוות, לא יצטרך לשמש השראה לאף זוג.

ובכל זאת…
המוות הוא חלק מהחיים. לפיכך, בחרנו לשוחח, להקליט ולהנגיש – כדי לאפשר מרחב בחירה,
קצה חוט להתחיל איתו, משהו שיעודד שיח, תקשורת, מרחב.

בתקווה שיישאר על מדפי היו-טיוב. בתפילה לבשורות טובות.

🍃🍃🍃
כמובן, אפשר מותר ורצוי להעביר את הלינק למי שתרצו.