פירות של שינוי תודעה

יש רגעים בהם את קוטפת פרי.
סופסוף.
שנים את מדשנת, מתחחת, מעשבת, משקה.
שנים את בודקת – זה גדל בכלל? זה יגדל?
שנים את מתפללת שהעלווה תופיע.
אחר כך, שהפרחים יפתיעו אותך.

והנה, פרי.

אז השבוע קיבלתי פרי כזה, בדמות עדות של אשה אמיצה ושמחה, המספרת על המיניות הטובה שלה יחד עם וגיניזמוס.
יחד.
לא למרות. לא אף על פי.
יחד עם זה. עם עצמה. ועם האיש שלה.

ברגעים אשר כאלו,
הלב שלי מתרחב, הגו מזדקף, ופתאום יש לי כוח לעוד קצת. עוד צעד.

אני לא יודעת מה האשה הזו פגשה בימי חייה.
אני לא יודעת אם יצא לה לשמוע את הפרק על כאב במגע מיני בפודקאסט בגוף ראשון (מאת ד"ר מיכל פרינס וצופיה וינדיש).
אני לא יודעת אם היא השתתפה בסדרה ראויה לאהבה, בה אנחנו לומדות, בין השאר, שלא עושים מה שכואב.

אני לא יודעת שום דבר עליה.

אני רק יודעת שהערוגה שטיפחנו והשקינו בעמל רב, לאורך שנים,
נושאת פירות תודעתיים שעוברים כמו רשת אינטרנט במוחות של כולנו,
ומשנה את התמונה מקצה לקצה.

🍌🍌🍌🍌🍌

בניסוי אנתרופולוגי מפורסם עקבו פעם אחרי שתי קבוצות קופים, שחיו בשני איים סמוכים אך נפרדים.

כל הקופים אהבו לאכול בננות, ונהגו לאכול אותן עם הקליפה – ואז לירוק אותה החוצה.

אבל אז, באחד האיים, אחד הקופים גילה שאפשר לקלף בננה🍌
והוא לימד את חבריו לאי.

כעת,
האיים נבדלו זה מזה:
באי אחד קילפו בננות,
ובשני ירקו את הקליפה.

ואז….
בלי ווטסאפ, סרטוני how to ושאר אמצעי תקשורת,
הקופים היורקים התחילו גם הם לקלף בננות..!

זו היתה מסקנת החוקרים:

יש רשת תודעה בלתי נראית השזורה בין כולנו.
כשיש מספיק אנשים שמפתחים תודעה חדשה, היא משפיעה באופן בלתי נראה על האחרים,
וכך מתגלגל לו רעיון חדש בעולם, עד שזה הופך מופרך לחזור אחורה ולירוק קליפות.

כשמיכל פרינס שלחה לי את הלינק לפרי הנהדר הזה,
חשבתי מייד על הקופים,
ועל היכולת האדירה של כולנו לחולל שינוי חברתי.

כל שדרוש הוא קופיפה אחת שתשאל אם אפשר אחרת, קופיפה אחת שתתחיל לקלף.

השאר, לאט ובסבלנות, יקרה מאליו.

🍌🍌🍌🍌🍌🍌
הנה הלינק.
מוזמנת להתענג, לשתף, לפרגן לה.